אתר קק"ל לצעירים

נובמבר 2021: פריחות ביער להב

פריחת החלמוניות ביער להב שבנגב נמשכת זמן קצר מאוד בעונה זו. לעומתה, השרידים באתרי העתיקות שביער עומדים במקומם כבר כמעט אלפיים שנה. חברו את שניהם – והרי לכם טיול מוזהב וקליל לימי הסתיו הנעימים

מידע על המסלול

עונה מומלצת: המסלול מתאים לטיול בכל השנה, פריחת החלמוניות נמשכת כשלושה שבועות בסוף אוקטובר ותחילת נובמבר.
משך הטיול: כשלוש שעות.
אורך המסלול: כחצי קילומטר בשביל הזהב המעגלי ועוד כקילומטר בחורבת רימון. מדובר בשני מסלולים נפרדים אך קרובים, מרחק נסיעה של מספר דקות ביניהם.
אופי המסלול: שני מסלולים הליכה קצרים, ונסיעה של כמה דקות ביניהם.
מתאים למשפחות.

איך מגיעים:
נקודת ההתחלה והסיום בטיול הראשון (מעגלי):
חורבת אבו חוף. נוסעים מקרית גת דרומה בכביש 40. בצומת דבירה פונים מזרחה. 2.4 ק"מ אחרי הכניסה לקיבוץ דביר, פונים דרומה (ימינה) בדרך עפר טובה לכל רכב. אחרי 1.6 ק"מ פונים שמאלה. לאחר כ-650 מטר מגלים מימין לדרך את באר תלה, ממשיכים בנסיעה מזרחה במעלה הדרך כ-300 מטר ומגיעים לשולי היער. כאן פונים דרומה ונוסעים עוד כקילומטר אחד עד לרחבת החניה של שביל הזהב.
נקודת ההתחלה והסיום בטיול השני: חורבת רימון
מפה: מפת טיולים וסימון שבילים דרום השפלה ושולי הר חברון (גיליון מס' 12).
שימו לב: בחורבת אבו חוף הוצב שילוט שמפנה ל"שביל החלמוניות" – סלילת שביל זה לא הסתיימה והוא לא מתאים עדיין לנסיעת כל רכב. אנו ממליצים ליהנות מההליכה ב"שביל הזהב" המעגלי, שבו תיהנו גם מפריחת חלמוניות מרשימה.

אתרים וחלמוניות בחורבת אבו חוף

חורבת אבו חוף. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק
חורבת אבו חוף. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל
יער להב הגדול משתרע על פני יותר מ-25,000 דונם בדרום גבעות שפלת יהודה. בשוליים המערביים של היער נמצאת חורבת אבו חוף, שטח פתוח המשתרע על כ-1,100 דונם, ובה נחשפו שרידים שונים של יישוב מהתקופה הביזנטית (מאות 6-4 לספירה). קק"ל סימנה כאן את "שביל הזהב" – שביל מעגלי קצר, המסומן בצהוב, ועובר בין מתקנים חקלאיים שזכו לשחזור מעולה על ידי אנשי המקצוע של רשות העתיקות. סמוך לצדו המערבי של השביל פורחות בעונה זאת החלמוניות.
פירוש המילה חוף בערבית הוא פחד. אגדה בדווית מקומית מספרת שבלילות יום חמישי משוטטות כאן רוחות המתים ואולי זה המקור לשם. לפי אגדה אחרת, גובה מסים מטעם השלטון העות'מאני הטמין בחורבה מטמון זהב בעת נסיגת הצבא התורכי מפני הבריטים. הגובה אף ירה במלוויו לבל יגלו את סודו, שנשאר כמוס עד ימינו.
ליד רחבת החניה נמצאת חצר מוקפת גדר אבנים. בחצר נמצאת חזית בנויה אבן ובה פתח המוביל למערה. זוהי מערה טבעית, שהורחבה בתקופה הביזנטית והוכשרה למגורים. החזית נבנתה כך שניתן היה לנעול אותה בדלת. בחצר נעשו מלאכות הבית – בישול, טחינה וכדומה, ואילו המערה שימשה למגורים וכמכלאת צאן. כמה מטרים הלאה משם נמצאת גת גדולה לדריכת ענבים ליין.

פעם גידלו כאן יונים

הקולומבריום. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק
הקולומבריום. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל
גולת הכותרת של הביקור במקום היא הקולומבריום (שובך יונים). גידול יונים היה ענף כלכלי בשפלת יהודה בתקופה הביזנטית. היונים שימשו למאכל ולהקרבת קורבנות בטקסים פולחניים. מתקנים לגידול יונים נחצבו בדרך כלל בסלע. כאן, באופן נדיר, נמצאים שרידי מגדל עגול בנוי, שבדפנותיו נבנו גומחות רבות מאבן, גומחה לכל יונה. בתוך המגדל נבנו קירות ניצבים זה לזה, המחלקים את החלל העגול לארבעה מרחבים, ובהם נבנו גומחות נוספות. המגדל היה מקורה, כך שחיות טורפות לא יכלו לחדור אליו. היונים יכלו לצאת מהשובך ולחזור אליו דרך פתחים צרים בגג או בחלקים העליונים.
אם אתם מטיילים בשביל בסוף אוקטובר ובראשית נובמבר לא תוכלו לפספס את כתמי הזהב שצובעים את המדרון הסמוך לקולמבריום עם הפריחה המרהיבה של מאות חלמוניות – "מבשרות הסתיו" הרשמיות של הנגב.

פרח שחי שבוע בלבד

החלמונית הגדולה היא בת למשפחת הנרקיסיים. כשאר בני המשפחה, יש לה בצל, שבו נאספים חומרי מזון הנאגרים בחורף, העונה שבה הצמח מצמיח עלים ומייצר מזון. בעונת היובש הבצל נכנס לתרדמה. חומרי המזון הנאגרים בבצל מאפשרים לחלמונית לכוון את הפריחה למועד הנוח לה. החלמונית, כך מסתבר, מעדיפה לפרוח דווקא בעונה הקשה, בסתיו, עוד לפני הגשם. היא מצמיחה פרחים גדולים, אחד או שניים לכל בצל. הפרחים מצטיינים בצבע חלמון עז, מרהיב עין. הפרח הבודד חי כשבוע. לכל פרח שישה עלי עטיף גדולים, שאורכם מעל פני האדמה ארבעה עד שמונה סנטימטרים. חלמונית גדולה היא צמח מוגן ומובן שאין לקוטפו או לפגוע בו כל דרך אחרת.

המשיכו בדרך, עד שתפגשו שלושה ספסלי עץ. שבו כאן לנוח להנאתכם כמה דקות ותיהנו מהנוף היפה. משם, עם סימון השביל, נגיע בחזרה לנקודת המוצא.

אל בית הכנסת בחורבת רימון

בית הכנסת במבט מהאוויר. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק
בית הכנסת במבט מהאוויר. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

מחורבת אבו חוף ניסע בנסיעה קצרה של כעשר דקות לכיוון מזרח, לחורבת רימון, בראש גבעה קטנה, ליד קיבוץ להב. שביל מסודר מוביל אל בית הכנסת העתיק. אין לסטות מהשביל ואין לשוטט במדרונות שמסביב. בשטח נותרו פתחי מערות מגורים ובורות נוספים. הכניסה למערות אסורה ומסוכנת.

שמה של חורבת רימון שומר על צליל שמה הערבי – ח'ירבת אום אל רמאמין. מאז ימי המקרא נזכרים באזור מספר יישובים בשם רימון או בשמות דומים. אחד מהם מופיע ברשימותיו של הירונימוס, מאבות הכנסייה הלטינית, שחי בראשית התקופה הביזנטית, ומציין כפר גדול של יהודים במחוז דרומא, בשם הרמון, הנמצא 16 מילין מבית גוברין. תיאור זה הולם את מקומה של חורבת רימון.

המבנה הבולט ביותר בחורבת רימון הוא בית הכנסת, ששרידיו נחפרו ושוקמו בחלקם. הממצאים הקדומים ביותר שנחשפו עד כה מעידים על יישוב שהתקיים מהמאה הראשונה לספירה, כנראה עד ימי מרד בר כוכבא. מתקופה זו התגלו סירי בישול, תנור עם קנקנים וחרס ועליו האותיות העבריות "שמעון", או "שמנן".

עיקר הממצאים שייכים לתקופה שהחלה במאה ה-3 לספירה. תחילה עמד במקום מבנה ציבורי כלשהו, כנראה בית כנסת, ומעליו הוקם בית הכנסת ששרידיו נראים באתר כיום. במבנה זה הייתה גומחה שפנתה לירושלים. על הקירות התגלו גילופי אבן שמאפיינים בתי כנסת כגון שריגי גפן, אשכולות ענבים, פרחים ועלים. באחד הקירות התגלה בחריץ שבין שתי אבנים מטמון ובו 64 מטבעות ברונזה מהמאה ה-3. שרידים מאוחרים יותר שהתגלו במקום, מן המאה ה-4 ועד המאה ה-6, מעידים על קהילה משגשגת שחיה בו.

חפשו את המנורה ברצפה

רוזטה ברצפת בית הכנסת. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק
רוזטה ברצפת בית הכנסת. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

בשלהי המאה ה-6 לספירה נבנה כאן בית כנסת חדש, ששרידיו הם שנראים למבקרים במקום. זה היה מבנה מלבני באורך 13.5 מטר וברוחב 9.5 מטר. רצפת אולם התפילה המרשימה נעשתה מלוחות אבן מסותתים היטב. במרכז הרצפה נחקקו חמישה עיטורים של וַרְדוִת (רוזטות), עיטור הנדסי המאפיין אמנות יהודית קדומה. צמוד להם נחקקה ברצפה מנורה בת שבעה קנים, אך צריך להתאמץ כדי להבחין בה.

עיטורים מסוג זה ייחודיים למקום ולא נמצאו בבתי כנסת קדומים אחרים. מתחת לרצפת בית הכנסת נמצאו כמה מטבעות זהב מהמאה ה-6, שהונחו כמעין קורבן לאל בתקווה להצלחה ולמזל.

אם היה לכם ביקור מוצלח, תוכלו להודות כאן למזלכם הטוב ולסיים את הביקור בתצפית מרהיבה מזרחה אל בקעת יבל והמורדות הדרומיים של הר חברון, ולחזור בשביל לחניה.