משדה אליהו המשיכו התלמידים לאולם, שנראה כמו גבעה מבחוץ ואי אפשר לזהות שבתוך הגבעה מסתתר אולם גדול, המקום נבנה כך במיוחד מכיוון שלפני הרבה שנים היו יורים פגזים על האזור.
ברחבת הכניסה נהנו המשתתפים מהופעה עם בועות סבון, מארוחת צהריים וממפגש עם תלמידים ומורים מבתי ספר אחרים.
נציגי קק"ל בירכו את התלמידים והמחנכים שמילאו את האולם. זהר ולוסקי, מנהל אגף החינוך, הדגיש את תפקידם כשגרירים של קק"ל וציין את חשיבותם כנבחרי מועצות התלמידים, המובילים את חבריהם בבית הספר בתחומים של קיימות, ציונות ואהבת הארץ. כדי להדגיש את חשיבות השורשים שלנו כאן בארצנו, סיפר להם על שהתרחש ב- 30 במרץ 1921, בעת ביקורו של סר וינסטון צ'רצ'יל בישראל, אז שר המושבות של בריטניה.
במסגרת הביקור הוא היה אורח הכבוד של תל אביב, והגיע בלוויית הנציב העליון, סר הרברט סמואל, הברון ג'יימס רוטשילד ורעיותיהם. תל אביב קושטה לקראת בואם בדגלים, בשטיחים ובפרחים, וכדי להדגיש את הצבע הירוק, החליט ועד תל אביב אף לקשט את הדרך שבין בית הוועד לביתו של דיזנגוף בעצים. מאחר שלא היה זמן מספיק לנטיעת עצים, החליט הוועד לכרות עצי ברוש ואורן מחורשות מקווה ישראל, ולתקוע אותם, פשוטו כמשמעו, בחולות. כאשר התקרבה מכוניתו של צ'רצ'יל ותזמורת הגימנסיה פצחה בנגינה, החל הקהל להידחק, והעצים נפלו ונחשפו גזעיהם הכרותים… לנוכח המראה הזה פרץ צ'רצ'יל בצחוק ולחש לדיזנגוף: "מיסטר דיזנגוף, בלי שורשים שום דבר לא יצמח כאן…"