אתר קק"ל לצעירים

הגיבורים שלנו: סיפורו של בית אשל

מאת: לינור שאוליאן
28.9.2017

המפגש הראשון בסדרת מפגשי "הגיבורים שלנו" בשיתוף תוכנית מעוף עמד בסימן הצלחה גדולה: זאב גרוזובניסקי, שהיה ממקימי מצפה בית אשל, הגיע לאתר וסיפר את סיפורו למש"צים מבית הספר ישיבת אמי"ת בבאר שבע. בסיום עמדו כולם בהקשב ומחאו לו כפיים בהתרגשות

"מפגש פנים אל פנים עם דמות שמעבר לסיפור ההיסטורי גורם להזדהות והתחברות לסיפור הציוני הרבה מעבר למה שלימודי היסטוריה עם מיטב המורים יכולים לגרום", מסכם שרון, המורה לשל"ח ורכז הטיולים בבית הספר ישיבת אמי"ת באר שבע, את המפגש של תלמידיו עם זאב גרוזובניסקי, ממקימי מצפה בית אשל, שנערך במצפה אשל ב-25.9.2017, במסגרת פיילוט מיזם "הגיבורים שלנו" של תוכנית מעוף של חטיבת החינוך ושל נציגי קהילה ויער בקק"ל במרחב דרום.
מיזם הגיבורים שלנו נולד מתוך הצורך להאיר את סיפורי העלייה ביישובי הפריפריה וליצור גאווה מקומית בקרב בני נוער באמצעות מפגש וסיפור אישי של מייסדי היישוב עם בני הנוער במקום. "המיזם יוצר חיבור משמעותי ומדהים בין מנהיג, נוער מוביל ומקום", מסבירה עמית כהן, רכזת מעוף בבאר שבע, "מראה עיניים והליכה פיזית מביאים להבנת המשמעות והסתכלות קדימה אל העתיד".
"התלמידים שהגיעו למפגש הם המנהיגים של המחר", מוסיף המורה שרון. "הם משצ"ים (מדריכי של"ח צעירים) שעברו קורס, ניווטים וחלקם אף עברו שבוע הישרדות, ואין ספק שאת מה שהם קיבלו כאן במפגש הם יעבירו לדורות הבאים".

הגיבורים של בית אשל

זאב מספר לנערים על בית אשל. צילום: לינור שאוליאן
"קשה למצות את ההיסטוריה בשעה וחצי". זאב מספר לנערים את סיפורו של בית אשל. צילום: לינור שאוליאן
מצפה בית אשל, הסמוך לבאר שבע, הוקם בשנת 1943, תושביו עמדו בעוז במאורעות ומְפַגְּעִים ובפגיעות קשות במהלך מלחמת השחרור, אך המצפה לא שרד. בשנת 1948 עזבו אנשי המקום, ועברו לעמק יזרעאל. כיום מצפה בית אשל הוא אתר לאומי.
"קשה למצות את ההיסטוריה בשעה וחצי", פתח זאב את סיפורו המרתק, ומסביבו הילדים, מקשיבים לו בדממה מוחלטת. הוא נתן רקע היסטורי, דיבר על הנגב השומם והצחיח ומה הסיבה שהובילה להקמת שלוש ההיאחזויות בנגב – גבולות, רביבים ומצפה בית אשל – בשנת 1943. זאב דיבר על הבחירה במיקום הספציפי של המצפה ועל המשימות שהטילו עליהם המוסדות המיישבים: "להכיר את האזור והסביבה מבחינה ביטחונית וצבאית וגם לעשות ניסיונות חקלאיים בקנה מידה גדול, ללמוד את אורח החיים הבדואי וליצור קשרים עם האוכלוסייה הערבית והנציגות הבריטית בבאר שבע". ואיך נראו החיים במקום? "לא ניתן היה לקיים חיים אישיים, אלא רק חיים משותפים", מספר זאב. "בכוחות עצמנו הפכנו מחמישה ל-100 איש – במקום שקק"ל תכננה ל-12 איש".
זאב ממשיך ומספר על אירועים משמעותיים בתולדות המקום, אירועים שנשמע כאילו הם לוקחים מתוך סרט אקשן מרתק. "יום אחד הגיע המייג'ור מהמשטרה הבריטית", הוא מספר, "וסיפר שהבריטים עוזבים את הארץ, וכי הוא יודע שהערבים מתכננים לכבוש את בית אשל. הבנו שאנחנו צריכים לפנות את הילדים והתעורר ויכוח פנימי מי צריך לעזוב איתם. אחת האימהות קמה ואמרה שאנחנו נמצאים במלחמה והסיכוי להישאר בחיים הוא קטן. לכן, כדי שילד לא יישאר יתום, על אחד ההורים לעזוב איתו. קיבלנו את דעתה. ב-24 בינואר 1948 נכנסו לחצר בית אשל שלוש שיריוניות של הצבא הבריטי ועל שתי משאיות העמסנו שמונה אימהות ו-11 ילדים, שפונו לכפר ויתקין. לא היו בכי או צעקות, אבל הפרידה הייתה קשה, כאילו לא נתראה יותר. הרופא נתן לכל אחד מהילדים חצי כדור שינה לפני הנסיעה. אילולא הכדור הילדים היו נתפסים, כיוון שעצר את השיירה חיל הישע הערבי".
"ביום המתקפה", ממשיך זאב, "תוך שלוש שעות של הפגזה נהרסו רוב עמדות הביצור שבנינו. נהרגו חלק מבעלי החיים, נהרסו בתים וצריפים. ספגנו הפגזות יומיומיות במשך חמישה חודשים. החצר ספגה בין 3,000 ל-4,000 פגזים בתקופה זו. זה היה גיהנום. במהלך חמשת החודשים לא נפגע אף אחד מאנשינו היות שבנינו ביצורים משאריות צריפים שנפגעו. הוצאנו מסמרים מהצריפים ויישרנו אותם כדי לבנות את הביצורים החדשים. מרבית העבודה נעשתה בלילה מאחר שבשעות היום המצרים הפגיזו אותנו".
כשעזבנו את בית אשל", אומר זאב, "לא חזרנו, כי המחלקה להתיישבות לא הסכימה להעביר קו צינור מים לבית אשל. הם רצו לרכז את מאמציהם בעוטף עזה. אנחנו עזבנו למושב היוגב".

"לראות הכול בעיניים"

הסיור בבית אשל. צילום: לינור שאוליאן
אחרי הסיפור מסיירים במצפה. צילום: לינור שאוליאן
הסיפור המרתק תם וזאב והמש"צים יוצאים לסיור באתר והסיפור הופך ממשי יותר. זאב מסביר בכל נקודה והמשתתפים שואלים שאלות. התלמידים כל כך נלהבים, עד שבסיום היום הם נותנים לו הקשב, מוחאים כפיים ושרים את התקווה.
אורנית נתן, רכזת קהילה ויער הר הנגב והערבה, מספרת על החזון שלה: "אתר מצפה בית אשל של קק"ל הוא עבורי מודל משמעותי לקיומו של העם היהודי בנגב. כנציגת קק"ל בתחום הקהילה, החזון שלי הוא שמצפה בית אשל ישמש כיחידת לימוד בתחומי מורשת, התיישבות, חקלאות וביטחון, בעיקר לתנועות נוער ולחיילים. חשוב שבני הנוער וחיילי צה"ל יכירו מקרוב את מורשת ההתיישבות והביטחון. סיפור על מערך ביצורים מעולה שעמד במשך חמישה חודשים תחת הפגזות קשות, שספג כ-3,000 פגזים ולמרות זאת לא נפגעו התושבים. ההיכרות מקרוב עם ההיסטוריה של מצפה בית אשל והרצון העז של המתיישבים לאחוז בקרקעות הנגב והעמידה האיתנה בקרב הקשה במלחמת העצמאות, כל אלה משמשים כאבני דרך משמעותיים להמשך קיומנו".

התלמידים: נדלק ניצוץ

זאב גרוזובניסקי. צילום: לינור שאוליאן
זאב גרוזובניסקי: סיפור של גיבורים. צילום: לינור שאוליאן
שרון, המורה לשל"ח, מסכם: "אנחנו עובדים המון בשיתוף עם מעוף ועמית. במסגרת זו נחשפנו לדמויות מנהיגות שהשתתפו בהקמת הארץ וההתיישבות. כשמוסיפים למפגש פנים אל פנים את ההליכה בשבילים ובמקומות שאנשים אלה היו בהם – זה מחבר ויוצר הזדהות ומחזק את הקשר לאדמה ולארץ. התלמידים התנהגו בצורה מדהימה. ישבו במשך שעתיים ושמעו מזאב את סיפורו. הם היו קשובים, הבינו והרגישו את המעמד המיוחד והזכות שנפלה בחלקם. אני יכול לומר שנדלק אצלם ניצוץ".
המש"צ הבוגר, רון שוורץ, תלמיד י"ב בישיבת אמי"ת אומר ש"הקונספט יפה. מדהים לשמוע עדות ממקור ראשון. זהו דור הולך ונעלם. אני אישית הכרתי את רוב הסיפור ההיסטורי בזכות הבגרות, אבל עדיין מאוד התחברתי לסיפור ולדעתי הפרויקט מאוד חשוב".
מש"צ יוסף חיים עמר, תלמיד ט', משתף ואומר "היה יום מאוד מעניין וכיף לשמוע את הסיפור ההיסטורי ולדעת מאיפה באר שבע התפתחה. לדעתי צריך ליצר יותר אירועים מהסוג הזה. לא הכרתי את בית אשל לפני כן ואני שמח להיות פה. היה מרתק לשמוע ולחוות את הסיפור במקום".