אתר קק"ל לצעירים

מסכמים את חורף 2014

בעונה זו של השנה, זה אולי הזמן להיזכר בחורף האחרון: כן, זה היה חורף שחון מאי-פעם, ומצב המים בישראל בהתאם – מעורר דאגה, אבל גם מעורר לפעולה. אז אם שאלתם את עצמכם אם ישראל עדיין מתייבשת, מיד נענה על כך וננסה להבין מה עושים כדי להיחלץ מהמערבולת

גשמים בישראל: העובדות

גשמים באגמון החולה, מרץ 2014. צילום: אבי הירשפלדעונת הגשמים בישראל נמשכת כחצי שנה, מאוקטובר ועד אפריל, אבל בממוצע רוב הגשם (כ-75%) יורד במשך שלושה חודשים בלבד: דצמבר, ינואר ופברואר. לפי הסטטיסטיקה, מספר ימי הגשם נע בממוצע בין 60-70 בצפון הארץ ל-40-60 במרכז, כך למעשה ברוב ימי החורף בישראל לא יורדים גשמים.
 
כמויות הגשם משתנות מאוד: כ-10 מ"מ בממוצע ביום גשום, אבל בסופות גשם קיצוניות אפשר למדוד כמויות שיא של 100-200 מ"מ. בשנים גשומות ייתכנו במרכז הארץ גם כ-1,000 מ"מ בסך הכול (200% ביחס לממוצע) ובשנים שחונות כ-250 מ"מ (50% מהכמות הממוצעת). בצפון יורד בשנה ממוצעת יותר גשם מאשר במרכז, ובאזור אילת הממוצע הוא רק כ-25 מ"מ בשנה. למעשה, שני-שלישים מכמויות הגשמים יורדים רק על שליש משטחה של מדינת ישראל.
 
בתמונה: גשמים באגמון החולה, מרץ 2014. צילום: אבי הירשפלד

מה קרה השנה?

עונת הגשמים האחרונה הייתה קיצונית מכמה בחינות והתאפיינה בכמויות המשקעים הנמוכות ביותר שנמדדו אי-פעם, במספר ימי גשמים מועט ובתקופות יובש ארוכות לצד אירועי גשם חריגים. תופעות אלה בלטו במיוחד באגנים הצפוניים – בכנרת, בגליל המערבי ובכרמל – שם נשברו שיאים של יובש בחורף האחרון.
 
כמות המשקעים שירדה בתשעת החודשים שבין תחילת ספטמבר 2013 לסוף מאי 2014 הסתכמה ב-62% מהממוצע הרב-שנתי בשנים 2012-1985 בשקלול ארצי. מדובר בכמות הנמוכה ביותר של משקעים שירדה מאז החלו המדידות בפריסה ארצית. בחודש נובמבר לא ירדו משקעים כלל, ואילו בדצמבר ירדו כל המשקעים במהלך אירוע יחיד שהתפרס על פני ימים ספורים בלבד. לאחר מכן חלה עצירה חסרת תקדים במשקעים, עד אמצע חודש מרס, ולאחר מכן ירדו שוב משקעים בכמויות יוצאות דופן באירוע יחיד של ימים אחדים. ההפוגה הבאה נמשכה עד 8 במאי השנה.

לאן נעלמים מי הגשמים?

חלק ממי הגשמים חוזרים לאטמוספרה באידוי ישיר מפני הקרקע או על ידי נידוף מצמחייה, חלק אחר של המים מחלחלים דרך הקרקע אל מי התהום ונאגרים במאגרים תת-קרקעיים הנקראים אקוויפרים. במקומות שהקרקע כבר ספוגה לחלוטין במים נאגרים המים מעל האדמה כמי נגר, או זורמים אל הנחלים וממלאים את האגמים והופכים ל"מים עיליים". 
 
ישראל, כפי שאתם ודאי יודעים, ענייה במקורות מים עיליים: כמות המשקעים נמוכה יחסית, אין נהרות גדולים, ורבים מהנחלים הם נחלי אכזב. נחלים אחרים, שפעם זרמו בהם מים נקיים יבשו או זוהמו. כיום הכנרת היא מקור צריכת המים העיקרי והחשוב ביותר בישראל. מי הכנרת הנשאבים ומובלים מהאגם בצינורות המוביל הארצי מספקים כ-30% מצריכת המים הביתית.
 
מפלס הכנרת מושפע משני גורמים עיקריים: כמות השאיבה מן האגם וכמות המשקעים היורדים וזורמים אל הכנרת מנהר הירדן ויובליו. רשות המים סימנה שני מפלסי סף ביחס לכנרת: הקו האדום העליון (208.8- מ' מתחת לפני הים), שתפקידו להתריע על סכנת הצפה ביישובים, בשדות ובחופים שסביב האגם. כשהמים מגיעים למפלס זה, פותחים את סכר דגניה המאפשר ירידה במפלס המים. הקו האדום התחתון (213- מ' מתחת לפני הים), המייצג את גבול שאיבת המים המרבית המותרת.
 
ירידה של מפלס המים אל מתחת לקו האדום התחתון, פירושה לא רק בעיות טכניות בשאיבת המים למוביל הארצי, אלא גם שחרור זרחן מקרקעית האגם, דבר שגורם להתפתחות מואצת של אצות ולהפרת האיזון האקולוגי. מפלס המים התחתון מסמן גם התחלה של חדירת מים מליחים תת-קרקעיים אל האגם, עלייה של ריכוז המלחים בכנרת ופגיעה בלתי הפיכה בחי, בצומח ובאיכות המים. על פי חוק המים בישראל, אסור לשאוב מים מהכנרת כשהמפלס נמוך מהקו האדום התחתון.

בתום גשמי 2014: הכנרת מתייבשת

הו כנרת מתייבשת שלי. צילום: אבי הירשפלדהמופע האקלימי של חורף 2014 הביא לתופעות הידרולוגיות חריגות ביותר, כגון שפל בשפיעת המעיינות ובזרימות הנחלים בצפון הארץ, וכן שיא שלילי בכניסת מים לכנרת ובשיעור עליית המפלס.
 
מפלס הכנרת עמד בראשית עונת הגשמים (1 באוקטובר 2013) על רום של 211.08- מ', וכמעט לא השתנה בסוף העונה (30 במאי 2014) – 211.3 מ'. בהשוואה עם נתוני סוף חורף 2013, המפלס נסוג ב-1.3 מ'. ירידת מפלס זו במהלך חודשי עונת הגשמים היא חריגה ביותר, וכמוה לא נרשמה עד כה.
 
במהלך עונת הגשמים עלה המפלס ב-40 ס"מ בלבד, העלייה החורפית הנמוכה ביותר שתועדה אי-פעם. בסיום עונת הגשמים מפלס הכנרת נמצא רק 1.70 מ' מעל לקו האדום התחתון, וזה אומר שהכנרת ממשיכה להתייבש, הרבה יותר מבעבר, וכל זה עוד לפני הקיץ החם והיבש.
 
מצבו של האח הדרומי של הכנרת, ים המלח, בכי רע. בסיום עונת הגשמים 2014 רשם ים המלח מפלס הנמוך ב-1.11 מ' מהמפלס בעונת הגשמים הקודמת. במהלך עונת הגשמים הנוכחית נסוג מפלס ים המלח ב-47 ס"מ, לעומת 24 ס"מ של נסיגה ב-2013. מפלס ים המלח נמצא כיום בשפל של 428.04- מ'.

האם יש מקום לדאגה?
כחלק ממצב החירום במשק המים, ובמסגרת הניסיונות למצוא פתרונות להידלדלות עתודות המים בישראל, מקדמת המדינה ארבע דרכים מעשיות להגדלת היצע המים: התפלת מי-ים, התפלת מי תהום מליחים, טיהור שופכין ויבוא. שני מקורות נוספים קיימים תיאורטית, אך הם מוגבלים ביישום עקב חוסר כדאיות כלכלית או חוסר יעילות: הגברת כמות הגשמים באמצעות זריעת עננים ותפיסת מי שיטפונות.

בתמונה: הו כנרת מתייבשת שלי. צילום: אבי הירשפלד

מהם מתקני התפלה?

מתקנים שמתפילים בהם מים או מים ממאגרי מי תהום מליחים. בשיטה זו המלחים והמינרלים מוצאים מהמים, והתוצאה המתקבלת היא מי שתייה באיכות מעולה למערכת המים הארצית. בישראל 2014 מתפילים מים בארבעה מתקנים ברחבי הארץ: באשקלון, בפלמחים, בחדרה ובנחל שורק. גם באילת יש מתקן להתפלת מים וכן באשדוד עומד לפעול מתקן נוסף 

הובלת מים ממתקני ההתפלה באזור הים לרחבי הארץ מצריכה לא מעט שינויים במוביל המים הארצי, הכרוכים בהוצאה תקציבית גדולה. פרויקט המוביל הארצי החדש הוא פרויקט עצום, שעתיד לחבר את חמשת מתקני ההתפלה למערכת הובלת המים המרכזית החוצה את מדינת ישראל, כך שמרבית תושבי ישראל ישתו מי-ים מותפלים.[

התפלת מי-ים היא אכן מפעל חשוב וחיוני יותר ויותר למדינה, אך חשוב גם לזכור כי בהתפלת מי-ים יש סכנות סביבתיות רבות: הקמת המפעלים כרוכה בפגיעה בחופי הים ובסביבה הימית; הפסולת ממפעל ההתפלה עלולה לזהם את מי התהום; את מי הרכז (שאריות המלחים שהופרדו מהמים), שריכוז המלחים בהם גבוה פי 2-3 מריכוז המלחים בסביבה הימית והטמפרטורה שלהם גבוהה יחסית, מזרימים חזרה אל הים, וכך עלולה להיגרם פגיעה חמורה לאורגניזמים שזהו בית גידולם; מתקן התפלה דורש כמות עצומה של חשמל, שפירושה זיהום אוויר, פליטת גזי חממה ועלות כלכלית כבדה ביחס לעלות הפקתם של מי שתייה ממים מתוקים.

תרומת קק"ל למשק המים

קק"ל הקימה כ-220 מאגרי מים שפירים (מי שיטפונות) ומאגרים של מי קולחין מטוהרים. מי המאגרים משמשים לעיבוד חקלאי וכן לשיקום נחלים מזוהמים וגדותיהם, לעתים באמצעות אגנים ירוקים המטהרים את המים באמצעים ביולוגיים שאינם פוגעים בסביבה. מים אלה משמשים גם ל‫שיקום הנוף באזור הנחלים, לשימור הקרקע ולפיתוח פארקים ושבילי טיולים ותשתית ירוקה לפעילויות נופש לציבור הרחב. כך שוקמו הנחלים באר שבע, אלכסנדר, התנינים, חדרה, חרוד, ציפורי, מחניים, השופט, שורק, שמריה, לכיש, בשור, הקישון, הירקון, פארק העמקים ונהר הירדן. 

קק"ל פועלת גם להשבת מי הגשמים הזורמים ברחובות הערים דרך מערכות ‫הניקוז ומערכות הביוב אל הים. בלעדי פעילות זו, לא זו בלבד שהמים האלה היו אובדים, אלא גם מזהמים את הסביבה, שכן ‫התשטיפים העירוניים מזוהמים במתכות כבדות, במזהמים אורגניים ואי-אורגניים, בדלק ובסחף ‫שמקורו בגגות וברחובות.

קק"ל מובילה טיפול חדשני בתשטיפים עירוניים באמצעות ‫טכנולוגיה המכונה ביופילטר. הביופילטר הוא מצע נקבובי שדרכו עוברים התשטיפים ‫באיטיות בתהליך של סילוק מזהמים. לאחר הטיפול, המים טובים להשקיית גנים ואף להחדרה למי התהום. ‫כבר בשנת 2011 החלה קק"ל להפעיל מתקן ביופילטר ניסיוני בכפר סבא, בשיתוף פעולה עם קק"ל אוסטרליה ואוניברסיטת מונאש שבאוסטרליה, אבל ברור שכדי לטהר כמויות גדולות של מים יש צורך ב"מדיניות ביופילטר" כלל ארצית.

לחסוך במים גם אתם יכולים

 
 
מקורות מידע:
רשות המים, השירות המטאורולוגי, משרד המים והאנרגיה, קק"ל, חדשות ערוץ 2.