אתר קק"ל לצעירים

כשהזיהום חוצה את הגבול

מאת: מיכל ארן
15.2.2012

זיהום סביבתי אינו מזהה גבולות, הוא שותף לכולם, ועובר מארץ לארץ בלי לעצור לביקורת דרכונים. מדינות רבות מגיעות להסכמים ביניהן, שמטרתם להפחית את הזיהום, אך מה קורה כאשר המדינות אינן ידידות? זיהום חוצה גבולות – המקרה הישראלי

"גבול הוא קו המבדיל בין מקום למקום, בין תחום לתחום, בין תקופה לתקופה. זהו סוף. קצה, נקודה או קו שאין להגיע אל מעבר להם" (תנעמי, מיכל 2010).
במציאות שבה אנו חיים כיום אנחנו אוהבים להגדיר גבולות. הגבול מקנה לנו תחושת הבנה של מותר ואסור, של מה שלי ומה שלך. את נקודות הגבול הללו קבעו בני האדם או הטבע. אם נבחן היטב את ההיסטוריה, נגלה כי גבולות האדם הם יחסית דינאמיים – הם משתנים בהתאם להחלטות ומאוויים. גבולות טבעיים לעומת זאת, כאלו שנצרו בעקבות נחלים, נהרות והרים, דינאמיים הרבה פחות.

למזהמי הסביבה אין מדינה

נחל אלכסנדר – חוצה גבולות. תצלום באדיבות ארכיון הצילומים של קק
נחל אלכסנדר – חוצה גבולות. תצלום באדיבות ארכיון הצילומים של קק"ל

מדוע גבולות חשובים לעניין הסביבה? העיסוק בגבולות מקבל משנה תוקף כאשר אנחנו עוסקים בסוגיות של מזהמי סביבה שונים. מזהמי סביבה, אף שהיינו מעוניינים לחשוב אחרת, אינם מוגבלים לגבולות מדיניים, וגם לא בהכרח לגבולות סביבתיים. האוויר שאנו חולקים למשל, כולנו חולקים, ללא הבדל דת, גזע או מין. גם מקורות מים שונים אנחנו חולקים. נחל לא מכיר את הגבולות שאנו יצרנו, נחל מטבעו זורם כלפי מטה ובעוד הוא עושה את דרכו לים הוא אינו מודע לאיזה גבול מדיני הוא חוצה בדרך.

התמודדות עם סוגייה שכזו אכן מעלה בעייתיות מסוימת. היא מחייבת מדינות רבות להכיר בזכותן של מדינות אחרות ליהנות במידה שווה מאותו מקור מים, והיא אף דורשת מאותן מדינות למנוע מצב של זיהום אפשרי במקורות המים המשותפים. בקרב מדינות מיודדות נראה לרוב הסכמים ואמנות שעליהן מסכימים שני הצדדים. נראה זאת, לדוגמה, בוועידת ריו שנערכה בשנת 1992 בברזיל, שם חתמו על האמנה הידועה בשם "אג'נדה 21" לפיתוח בר קיימא כ-170 מדינות. ישראל, אגב, חתומה על 15 אמנות ועוד 5 פרוטוקולים בנושא איכות הסביבה כבר מאז 1957 (שלימצק 2010). מאז ריו נערכו מספר ועידות נוספות ואכן אפשר לראות כי ישנה מודעות הולכת וגוברת של חיפוש פתרונות ומציאת פתרונות לסוגיית הזיהום חוצה הגבולות. כעת נותר רק לשאול את השאלה המתבקשת, והיא: מה קורה בקרב מדינות שאינן מיודדות? 

השת"פ עם הרשות הפלשתינית צמצם את הזיהום בנחל אלכסנדר

מסביב לנחל אלכסנדר נבנה פארק גדול – פארק בריטניה.mh
מסביב לנחל אלכסנדר נבנה פארק גדול – פארק בריטניה. צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל
האם נצליח להציב בצד את חילוקי הדעות הפוליטיים שלנו על מנת להתמודד עם בעיות הנוגעות בזיהום הסביבה? או שמא התמודדות שכזו היא לכשעצמה שזורה היטב בפוליטיקה המקומית? תשובה טובה לשאלה זו אפשר למצוא דווקא כאן – בישראל.
ישראל, כידוע, היא מדינה אשר מורכבותה ידועה בכל העולם. את המורכבות הזו נראה, כמובן, בתחומים ביטחוניים ופוליטיים אך גם בהיבטים סביבתיים. מכיוון שסוגיית המחסור במים אינה זרה לנו, מעניין לבחון את התמודדותה של ישראל עם סוגיות של זיהום מקורות מים. על אף ניסיונות רבים להתמודד עם נחלים מזוהמים הזורמים מן או דרך המדינות השכנות, ישנו קושי רב במציאת פתרונות משותפים לנושאים שכאלו. נחל חברון, למשל, הוא נחל אשר יוצא משטחי העיר חברון ונשפך לאזור נחל באר שבע, והוא דוגמה מובהקת למקרה שבו לא נמצא פתרון משותף ויעיל, בעוד שפרויקט שיקום נחל אלכסנדר, לעומתו, הוא דוגמה מובהקת למקרה שבו נרשמו הצלחות.
נחל אלכסנדר הוא מן הגדולים שבאזור השרון. מוצאו בהרי עיבל וגריזים שליד שכם. את דרכו עושה הנחל דרך טול כרם, עמק חפר ומשם ממשיך לים. במשך שנים סבל הנחל מזיהום רב שנגרם עקב הזרמת השפכים מן היישובים שיושבים לאורכו. כפתרון לבעיה הוקמה בשנת 1995 מנהלת נחל אלכסנדר שבראשה עומדים קק"ל, המועצה האזורית עמק חפר, המשרד לאיכות הסביבה, רשות ניקוז שרון ועוד כ-15 גופים נוספים.
פרויקט השיקום של נחל אלכסנדר כלל בתוכו כמה שלבים – תחילה חתימה על הסכמי שיתוף פעולה בין שני הצדדים, הקובעים אחריות משותפת לסוגית הזיהום ומציאת פיתרון משותף. לאחר מכן הקמת שני מט"שים –מתקני טיהור שפכים – לאורך הנחל, אשר ממוקמים הן בשטחי ישראל והן בשטחי הרשות. ולבסוף שיקום ופיתוח נופי לאורך רצועת הנחל והפיכתו של הנחל למוקד תיירותי. שיתוף הפעולה שנוצר סביב הנחל, אף שאינו מושלם, הצליח לצמצם רבות את מידת הזיהום, לעלות את מגוון הצמחייה והבר באזור ואף לזכות בפרסים יוקרתיים ובהכרה בינלאומית.

רוב הנחלים בישראל התייבשו

צבים רכים בנחל אלכסנדר. תצלום באדיבות ארכיון הצילומים של קק
צבים רכים בנחל אלכסנדר. תצלום באדיבות ארכיון הצילומים של קק"ל
בעיית זיהום נחלי הארץ בכלל קשה ומטרידה ביותר. מרבית נחלי ישראל, גם אלו שהיו בעבר נחלי איתן, הפכו ברבות השנים לנחלי אכזב. המים הזורמים ברבים מהנחלים מזוהמים בשפכים, בפסולת תעשייתית וחקלאית. רבים ממיני הצומח ובעלי החיים שהיו בסביבתם הטבעית נעלמו. בחלקם נעשים ניסיונות שיקום מקומיים ואף אזוריים. קק"ל מסייעת בשיקום פרויקטים רבים שכאלה ובפיתוחם. לצערנו, ניכר שאין זה מונע, במרבית המקרים, את המשך קיום מקור הזיהום – הן התעשייתי והן החקלאי.
כיום נחל אלכסנדר הוא דוגמה נאה לפיתרון איזורי של בעיית זיהום אשר חוצה גבולות ועל אף שהזיהום לא נעצר (לדאבון כולנו), ויש עדיין מקום רב לשיפור, שווה לציין פרויקט זה בשל הישגיו הנאים מהם כולנו נהנים. נחל אלכסנדר מראה שדווקא במדינה הנתפסת בעולם ככזו הדוגלת בגבולות, הדוגלת במה ששלי שלי ומה ששלך שלך, יכולה להיות התייחסות מיוחדת לסוגיות של זיהום סביבה. נכון שישראל לא מצליחה, בשלב זה, ליישם גישה זו בין כל גבולותיה או בין כל מקורות המים שלה, אך בהחלט אפשר לראות שיש תוכנית מוצלחת הלוקחת בחשבון את חשיבות הטיפול בזיהום גם כשהוא חוצה גבולות.