אתר קק"ל לצעירים

אז מה אם הוא דביק? שימושיו של השרף

מאת: עדי בלזר, ייעוץ מדעי: אילון כלב, טובית שפירא ואביב אייזנבנד
16.2.2020

הוא "בא לעולם" כדי להגן על העץ, אבל כבר בתרבויות קדומות גילו את הסגולות והשימושים הרבים של השרף: מגומי לעיסה ומשחת שיניים, דרך אבן חן ועד שימושים רפואיים וייצור טרפנטין – קיצור תולדות שימושי השרף

אורנים
השרף מופרש בעיקר מעצים. יער אורנים. צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל
קרה לכם שטיילתם ביער, טיפסתם על עץ או נגעתם בו והידיים ו/או הבגדים שלכם התמלאו בחומר דביק? תגידו שלום לשרף. אז נכון, הוא ממש דביק ולא כך כך נעים לגעת בו, אבל השרף, resin, בשמו הלועזי, הוא חומר שבא לעשות רק טוב. לעץ ולנו.
השרף הוא חומר שמופרש מצמחים שונים, בעיקר מעצים. ההפרשה של החומר מתרחשת לאחר שהענף או הגזע של העץ נפגעים. ומדוע זה קורה? גם החוקרים לא יודעים את הסיבה בוודאות, אבל הם משערים שהוא מיוצר לצורכי הגנה על העץ מפני חרקים שרוצים לחדור אליו, להגלדה של פצע שנוצר בעץ על ידי סתימת החורים שנוצרו בו כאשר נפגע, וגם למניעת התבססות מיני פטריות טפילות אשר גורמות לנזק לעץ. לשרף ריח חריף שדוחה חרקים המנסים לתקוף את העץ וחרקים המנסים לחדור אליו נכלאים בתוך השרף ולא יכולים להזיק לעץ.

יש קשר לטרפנטין?

שרף על עץ. צילום: pixabay
מכיל מים ואת חומרי ההזנה של הצמח. שרף. צילום: pixabay
ממה עשוי השרף? תרכובות אורגניות נדיפות, המכונות טרפנים, מרכיבות את מרבית השרף, ולא בכדי שמן מזכיר את הטרפנטין – החומר הדליק שנוצר מהטרפנים, ומסייע להוריד צבעי שמן ממברשות.
ולא, זה שהוא נוזל מהעץ לאחר פציעה, לא עושה אותו מקביל לדם של בני האדם (כמו שמספרת האגדה), למעשה הנוזל שזורם בתוך איברי הצמח מכונה מוהל, והוא מכיל ברובו מים וגם את חומרי ההזנה של הצמח. מהמוהל של עץ האדר, לדוגמה, מכינים את סירופ המייפל הטעים.

דביק דביק, אבל גם שימושי

אז נכון שלא תמיד הכי נעים שהוא נדבק ושקשה להוריד אותו מהידיים או מהג'ינס אבל חשוב לזכור שלשרף היו שימושים מרתקים בעבר, וכן גם היום עדיין משתמשים בו למטרות שונות.

השרף בימי קדם

קטורת. צילום: pixabay
משמש לקטורת עד היום. צילום: pixabay
  • בתרבויות שונות נהגו ללעוס את השרף של אלת המסטיק, כמו שאנו משתמשים היום בגומי לעיסה, וגם נעזרו בו לניקיון השיניים והפה (למשל, תבלין המסטיקא, או מברשת השיניים הקדומה – המיסוואק).
  • שרף ולטקס מקליפת עץ ההוויאה שצומח ביבשת אמריקה הדרומית שימשו ליצירת גומי.
  • השרף שימש ליצירת קטורת ובשמים ועד היום נוהגים להשתמש בו בטקסי דת פולחניים. בושם המור הופק משרף שיח המור וממנו גם הפיקו קטורת בימי בית המקדש. גם בשרף הלבונה השתמשו ליצירת בושם ובמקומות מסוימים, כגון סין, הודו ואמריקה הדרומית, מקטירים לבונה גם בימינו (מינים משפחת הבורסריים/בושמיים).
  • שרף מתקשה במגע עם האוויר, ולאחר שהוא מתאבן בתוך האדמה, נוצרת אבן החן המכונה ענבר (אמבר), שמשמשת לייצור תכשיטים. לעיתים, כיוון שהשרף מאוד דביק, מתגלות אבני ענבר עם חרקים שהשתמרו בתוכן. ידוע כי הבַּלְטִים ייחסו לענבר תכונות הגנה וענדו תכשיטים עשויים מענבר כדי למנוע בעיות גרון וכאבי ראש.
  • חומר הטרפנטין המיוצר משרף של עצי אורן מסוימים שימש ככלי רפואי לטיפול בשיגרון, זיבה ושיעול.
  • ילידים אמריקאים השתמשו בשרף מעצים מחטניים כגון תויה ואורן באמבטיות אדים, ושאפו את העשן כדי להקל על סימפטומים של שיגרון והצטננויות.

השרף כיום

בובת כנר. צילום: pixabay
השרף מגביר את החיכוך בין המיתר לקשת. צילום: pixabay
  • רוב השרף שנאסף היום מיועד לייצור הטרפנטין, המשמש לניקוי מברשות מצבעי שמן.
  • השרף – לאחר שמדללים אותו עם אלכוהול – משמש גם כ"פוליטורה", חומר מחדש (לכה) לצביעת רהיטי עץ, להברקה ולחידוש.
  • נגני כלי קשת וכנרים מורחים שרף על הקשת של כלי המיתר, כדי להגביר את החיכוך שנוצר בין המיתר לקשת, במטרה לחזק את הצליל המופק מן הכלים.
  • אפשר להשתמש בשרף גם בתעשיית המזון לייצוב עוגות וגלידות וכחומר מסמיך למתוקים שונים כמו ריבה וממתקים.
  • שימוש נוסף שנעשה בשרף הוא כסם מרפא שמסייע להצטננות ולשיכוך כאבים בקרב נשים הרות.
  • חוקרים ישראלים גילו שללבונה יש השפעה מרגיעה והחלו לפתח תרופה שמכילה את שרף הלבונה לטיפול בדיכאון ובחרדה.