קשה לראות אותה, מכיוון שברגע שמתקרבים נאלמת ה"ממטרה", והציקדה פשוט נעלמת מעינינו הודות לצבעי ההסוואה שלה ולקוטן גופה. ובכל זאת – "אם תקרב אליה בזהירות", כותב אמוץ כהן בספרו "חרקים", "תגלה חרק קטן, גוץ, מסורבל, שראשו רחב כגופו וכנפיו שקופות כזכוכית ובצדי בטנו שני מכשירי הצרצור בדמות שלפוחיות בהירות חצויות מערכת נימים מקבילים, שאם תפרוט עליהן בקצה קש יפיקו קטעי צרצור".
מדובר בלא פחות מחרק קטן – כשלושה ס"מ אורכו, הנושא שני זוגות כנפיים שקופות, זוג מחושים קצרים, אברי שמע, וכמובן – אברי קול. אבל רק הזכרים מצוידים באברי קול, וזאת, כמובן, כדי למשוך אליהם את הנקבות. הקול האדיר מופק מלוחית זעירה קמורה המחוברת בשריר אל בטן החרק. "התכווצות השריר והרפייתו גורמות להשטחת הלוחית ולהקמרתה בתדירות גבוהה וכתוצאה מכך מושמע קול". (החי והצומח של א"י, כרך 3, חרקים).