אתר קק"ל לצעירים

פס הקול של הקיץ

מאת: שלגית היימן
5.9.2012

היא מטרטרת, היא כמעט בלתי נראית, אבל קיץ בלי הקול הזה הוא לא קיץ. לפחות לא בישראל. קבלו את הציקדה – שלושה ס"מ של רעש שבסך הכול רוצה למצוא אהבה...

הקיץ בעיצומו, השמש מכה בעוז, נפשנו כמהה לצל ולירוק, ואם אפשר, אז גם קצת שקט מהעיר הסואנת. יער הוא פתרון מצוין – יש בו צל, הרבה ירוק ו... שקט... או אולי לא?
היער בימות הקיץ, כך מתברר, הוא מקום הומה ומטרטר בצקצוק מצרצר, חד גוני, רועם, שאי אפשר לברוח ממנו. אז כן, יש כאלו שזה מטריף את דעתם ויש כאלו שאוהבים אותו ואף מכנים את הקול הזה "זמרה". אבל דבר אחד מוסכם על כולם – זהו פס הקול של הקיץ. קבלו את הציקדה!

נאלמת ונעלמת

קשה לראות אותה, מכיוון שברגע שמתקרבים נאלמת ה"ממטרה", והציקדה פשוט נעלמת מעינינו הודות לצבעי ההסוואה שלה ולקוטן גופה. ובכל זאת – "אם תקרב אליה בזהירות", כותב אמוץ כהן בספרו "חרקים", "תגלה חרק קטן, גוץ, מסורבל, שראשו רחב כגופו וכנפיו שקופות כזכוכית ובצדי בטנו שני מכשירי הצרצור בדמות שלפוחיות בהירות חצויות מערכת נימים מקבילים, שאם תפרוט עליהן בקצה קש יפיקו קטעי צרצור".
מדובר בלא פחות מחרק קטן – כשלושה ס"מ אורכו, הנושא שני זוגות כנפיים שקופות, זוג מחושים קצרים, אברי שמע, וכמובן – אברי קול. אבל רק הזכרים מצוידים באברי קול, וזאת, כמובן, כדי למשוך אליהם את הנקבות. הקול האדיר מופק מלוחית זעירה קמורה המחוברת בשריר אל בטן החרק. "התכווצות השריר והרפייתו גורמות להשטחת הלוחית ולהקמרתה בתדירות גבוהה וכתוצאה מכך מושמע קול". (החי והצומח של א"י, כרך 3, חרקים).

כאן תפוס!

הציקדה לא מזיקה לצמחייה. צילום: USDAgov
הציקדה לא מזיקה לצמחייה. צילום: USDAgov
אתם בטח שואלים את עצמכם – למה? למה שתרצה הצידקה למשוך אליה את כל טורפי הסביבה בקולה הרם? הרי הצרצור הרם מודיע לכל ציפור וזוחל על הימצאו של טרף עסיסי בטווח של עשרות מטרים. אז זהו, שמתברר שלא, הציקדות הן אינן מתאבדות שיעיות והן בעלות כושר ראייה מצוין המתריע על סכנות קרבות, וכאמור יש להן צבעי הסוואה המאפשרים היטמעות בסביבה.
חוץ מזה – מהן סכנות הטריפה אל מול הסיכוי לזכות במעט אהבה בשנת החיים האחת שלהן? כי זאת יש לדעת – הנקבות יבחרו את אבי צאצאיהן על פי כושר זמרתו, ומי ששר חזק וברור אולי שם נפשו בכפו, אבל גם זוכה בנקבה. בנוסף למשחקי החיזור משמשת השירה לתקשורת בין הזכרים עצמם. באמצעות שירתם מודיעים הזכרים על הטריטוריה שלהם לזכרים האחרים. מעין שילוט אודיו המכריז: כאן תפוס!

ציק ציקד ציקדה

ציק ציקד ציקדה
כנפי זכוכית וראש ברוחב הגוף: הציקדה. צילום: בוב פטרסון
בארץ ידועים כ-20 מינים של ציקדות, וכולן יבשתיות וצמחוניות. הן ניזונות ממוהל הצמחים שהן מוצצות בעזרת חדק המוחדר אל מתחת לקליפה הקשה והיבשה של הצמח. מקור שמה של הציקדה הוא בשפה היוונית, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהשם מזכיר גם את קול זמרתה – ציק, ציק, ציק, ציק...
לדברי פרופ' צבי מנדל, הציקדה נפוצה בכל אזור הים התיכון ויש לה חיבה רבה לעצי האורן המככבים ביערותינו. זו כנראה הסיבה למקהלה הקולנית המקבלת את פנינו בהגיענו אל יערות קק"ל בעונת הקיץ, ולא, הציקדות לא גורמות נזק לאורנים.
ולמי שמתבלבל בין הציקדה לצרצר – הנה שני סימנים להבדלה:
  1. הצרצר הוא חרק פעיל-לילה ואילו הציקדה פעילת-יום, ולכן יישמע קול זמרתם בשעות שונות.
  2. תדר השירה של הצרצר גבוה משל הציקדה. את זו האחרונה תמצאו בין זמרי האלט והבס, ואילו הצרצר ימלא את שורות הסופרן.
ולמי שאף על פי סבלנותו לא מצליח לראות את הציקדה, נסו לחפש, כך לפי פרופ' מנדל, את הנשלים של הזחל (שצורתו דומה לבוגר רק ללא הכנפיים), שנשארים דבוקים לקליפות האורנים, כפי שנראה בסרטון זה.
נחתום את הכתבה במילותיו של אמוץ כהן מתוך ספרו "חרקים": "בראשית יולי הן מופיעות ורושמן ניכר עד סמוך לסוף הקיץ בספטמבר. אז מסתתמת שאגת הקיץ שלהן ונראים ראשוני אותות הסתיו. הדומייה המשתררת בחלל האוויר אחרי השתתקותן מעוררת געגועים על קיץ ירוק, זוהר, חם שבא לקצו".

מקורות