אתר קק"ל לצעירים

סיפור היציאה מעבדות לחירות

מאת: מערכת "חלון ירוק"

בני ישראל זעקו לעזרה, וקיבלו את משה. הסיפור הסתבך, והמצרים נאלצו לספוג עשר מכות כדי לשחרר את בני ישראל. ומאז אנו מצווים לקרוא בהגדה ולספר את סיפור יציאת מצרים. הרי הוא לפניכם

רק נס גדול כמו חציית הים לשניים ומדריך מנוסה ונאמן לאלוהים כמו משה, יכלו להציל את בני ישראל מעבודת פרך ושעבוד ולהוציאם לחופש ולחירות. ומאז שהביא משה את בני ישראל אל פתחה של הארץ המובטחת ונתן להם חירות ואדמה לחיות עליה, אנו מציינים את חג הפסח וזוכרים שהחירות אינה מובנת מאליה.
 


נס גדול: ים סוף נחצה לשניים ובני ישראל עברו אותו בחרבה. ציור: לידיה קוזניצקי

ארבעה שמות קיבל החג החשוב הזה: חג הפסח, חג החירות, חג המצות וחג האביב, וגם את הזכות להיות הראשון מבין שלושת הרגלים – שלושת החגים שבהם עולים לרגל לבית המקדש בירושלים.

איזו מכה: עשר מכות מצרים

אבל בואו נתחיל בהתחלה: לפי המסורת, שימשו בני ישראל כעבדים במצרים במשך 210 שנים, עד שאלוהים שמע את צעקתם, החליט שהגיע הזמן לשחרר אותם, ושלח את שליחיו, משה ואהרון, אל פרעה. "שלח את עמי", מסר משה לפרעה את דברי האלוהים, אך פרעה סירב ונאלץ לספוג עשר מכות קשות:

1. דם: מי הנילוס, מקור השתייה של המצרים, הפכו לדם.
2. צפרדע: להקות של צפרדעים ניתרו מן הנילוס והציפו את כל ארץ מצרים.
3. כינים: מכת כינים פשטה בארץ.
4. ערוב: מיני חיות טורפות מילאו את בתי המצרים ואת אדמתם.
5. דבר: מחלה קשה פגעה בבהמותיהם של המצרים.
6. שחין: מחלת האבעבועות פגעה במצרים ובבהמותיהם.
7. ברד: סערת ברד ניתכה על הארץ, מלווה בלשונות אש, וכל היבולים והשדות נחרבו.
8. ארבה: נחילי ארבה הגיעו לארץ מצרים ואכלו את כל היבול שנותר אחרי מכת הברד.
9. מכת חושך: שלושה ימים של אפלה פקדו את מצרים.
10. מכת בכורות: בט"ו בניסן, בחצות הלילה, מתו כל הבנים הבכורים של המצרים.

באותו לילה שבו מתו בכורי המצרים, ניצלו כל הילדים הבכורים של בני ישראל. איך? טרם אותו לילה הצטוו כל בתי האב מישראל לשחוט שה, כקורבן, לצלות אותו ולאכול אותו. את הדם של השה משחו בני ישראל על מזוזות דלתותיהם, כך שכאשר בא המלאך להרוג את בכורי מצרים, ידע לפסוח על בתי ישראל. ומכאן גם שמו של החג – "פסח".
 
בתמונה למעלה: מכת דבר בציורו של ויליאם טרנר. ויקישיתוף
בתמונה למטה: מכת ארבה. צילום: נאס"א

אם אין לחם, נאכל מצה

חג הפסח מתחיל בט"ו בניסן, ליל הסדר, ומסתיים כעבור שבעה ימים בכ"א בניסן. בימים הללו חל איסור על אכילת חמץ. ולמה נאסרה אכילת חמץ?

אחרי שספג עשר מכות קשות, הסכים פרעה לתת לבני ישראל לצאת ממצרים. מחשש שמא יתחרט פרעה, מיהרו בני ישראל לצאת לדרך ולהכין את הצידה. הזמן הקצר שעמד לרשותם לא הספיק כדי שהבצק יחמיץ ואפשר יהיה לאפות אותו, ולכן הסתפקו במצות מבצק שלא החמיץ. ולכן, גם בימינו אנו נמנעים מאכילת חמץ בפסח.

והגדת לבנך: ליל הסדר וקריאת ההגדה

ובחזרה לימינו אנו: אחרי שניקינו את הבית, ביערנו את החמץ, בישלנו, וכמובן התחדשנו בבגדים אביביים וחגיגיים, הגיעה העת להתקבץ עם כל המשפחה לשולחן הסדר, ולקיים את מצוות "והגדת לבנך", שהיא סיפור יציאת מצרים. בקערת הסדר המונחת על השולחן יש "זרוע", ביצה (זכר לקורבן החגיגה), מרור, חרוסת, חזרת וכרפס, מתחתיה שלוש מצות ובמרכז השולחן כוסו של אליהו הנביא. עוד מתארחים על השולחן: מי מלח לטבילת הכרפס, זכר לדמעות בני ישראל בזמן השעבוד במצרים, וכמובן, יין לשתיית ארבע הכוסיות.

האירוע המרכזי של ליל הסדר הוא, כמובן, קריאת ההגדה, וקיום מצוות "והגדת לבנך". כאן אנו מצווים לספר את סיפור יציאת מצרים, ובעיקר לילדים, כדי שהסיפור ייזכר ויועבר מדור לדור. המסר של סיפור יציאת מצרים הוא היציאה מעבדות לחירות ולא לאבד תקווה גם בימים קשים, כי תמיד יש תקווה. מסר נוסף הוא דאגה לחלשים ולעניים – בליל הסדר אנו מזמינים אלינו את כל מי שלא יכול לקיים את הסדר או שאין לו עם מי להיות, כך שלכולם תהיה חגיגה.

חג שמח וכשר!