אתר קק"ל לצעירים

על הדבש ועל הקק"ל

מאת: בת-חן בן-עמי סונין

איך מפיקים דבש, מהי תרומתה של קק"ל לייצור הדבש בישראל ומהן הסגולות של המאכל המתוק? קבלו את חכמת הדבורים המלאה ושלל עובדות שרציתם ולא רציתם לדעת על מאכל החג המסורתי - דבש. יאמי!

את ראש השנה נחוג סביב שולחן גדוש מאכלים המסמלים את החג, נטבול תפוח בדבש ונאחל כי תהיה זו שנה טובה ומתוקה. למי יש להודות על הדבש המתוק שאיתו אנו מברכים על השנה החדשה? כמובן לדבוראים, המגדלים את הדבורים ורודים את הדבש, אך גם לקרן קימת לישראל הנוטעת עצים המשמשים מקורות צוף לדבש ובכך מאפשרת את המשך קיום ענף הדבש בישראל.


כוורן בגלבוע. צילום: מיכאל חורי, ארכיון קק"ל

ארץ הדבש

מנהג אכילת הדבש בראש השנה החל בתקופה מוקדמת במסורת היהודית. עדות לכך אנו מוצאים בספר נחמיה, כאשר  עזרא ונחמיה מורים לעם כיצד לנהוג בראש השנה "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה, ח',י'). אנו מוצאים אזכור לאכילת הדבש גם בתקופת הגאונים. מנהג זה נשמר בעדות ישראל לאורך אלפיים שנות הגלות וברבות השנים לווה גם בטבילה של תפוח בדבש.

עד לפני מספר שנים ייצרו בארץ שני זני דבש בלבד: דבש המופק מפרחי בר ודבש המופק מפרחי הדר. לכן, טעמו של הדבש המקומי היה מוכר ומזוהה כדבש ארץ ישראלי.

אך הקידמה שהביאה לתהליך עיור מואץ, לצד דילול משמעותי של ענף הפרדסים, פגעה באוכלוסיית החרקים המאביקים בארץ. פגיעה זו נכרה היטב בענף גידול הדבורים ובייצור הדבש.

דבורים מוצצות צוף בשדה. צילום: SCX

מאביקים בסכנת הכחדה

במהלך המאה ה-20 אוכלוסיית החרקים המאביקים הצטמצמה בכל העולם, מדובר בכ-250 אלף מינים של חסרי חוליות, כתוצאה מכך ענף גידול הדבורים סובל ממשבר כלל עולמי. 

על פי רשות הדגים וחיות הבר האמריקאית, סכנת הכחדה מרחפת על יותר מ-50 מינים של מאביקים, למצב זה אחראים מספר גורמים, ביניהם: הרס בתי גידול שפגע במקורות קינון ובמקורות המזון ושימוש בחומרי הדברה.

בשנים האחרונות נרשמות בכל העולם תופעות של הרס כוורות. ממחקרים שנערכו בצפון אמריקה עולה כי מספרן של הכוורות המסחריות בארצות הברית פחת ביותר מ-50 אחוז מאז 1945.

תופעת עזיבת הכוורת מתרחשת כיוון שבאופן טבעי, כחלק מההתפתחות האבולוציונית שלהן ומנגנון ההגנה מוירוסים וחיידקים, דבורים שמרגישות חולות עוזבות את הכוורת. לדבורים אין מערכת חיסון מפותחת, ובמקומה הן פתחו מנגנונים של התנהגות: הן מנקות זו את זו ואת הכוורת, ודבורים שמרגישות חולות לא נשארות בכוורת כדי לא להדביק את הדבורים האחרות. כך דבוראים מוצאים תוך יום אחד עם הכוורות ריקות.

המדענים ניצבים חסרי אונים מול התופעה שמפילה מושבות שלמות של דבורים. את המחלות והטפילים המדע לא מצליח לעצור, אך בינתיים, עד שתמצא תשובה, אפשר לנסות ולהקים כמה שיותר בתי גידול מוגנים עבור הדבורים כדי לתמוך בהמשך קיומן.

זהירות, דבורים בסכנת הכחדה. צילום: SXC

האבקה בשביל מה?

לסכנת ההכחדה שבה מצויים החרקים המאביקים השלכות קשות על הבריאות האקולוגית והרווחה החברתית בעולם. תהליך ההאבקה חיוני לרבייה כמעט בכל הצמחים, כולל כמובן, גידולים חקלאיים. ללא האבקת הדבורים החקלאות לא יכולה להתקיים. ההערכה היא כי הדבורים אחראיות לתוצרת שליש מהמזון ברחבי העולם. 

בתהליך ההאבקה מועברים גרגירי האבקה מהאבקנים - החלק הזכרי של הפרח, אל הצלקת – החלק הנקבי של הפרח. אמנם, ישנם צמחים בעלי מנגנון האבקה עצמית ואחרים שמואבקים על-ידי הרוח, אך מרבית הצמחים זקוקים למאביקים. המאביקים הראשיים הם בעיקר חרקים, אך לא רק ויש גם ציפורים ועטלפים שמבצעים תהליך האבקה.

 


כוורת בנחל שקמה. צילום: איליה און, ארכיון קק"ל

חכמת הדבורים

מבין החרקים המאביקים, הדבורים נחשבות למתוחכמות ביותר כיוון שיש להן כושר למידה גבוה והן מנהלות חיי שיתוף עם צמחי הפרחים. הן ניזונות מהצוף, וגם מאכילות את הזחלים שלהן באבקה. בדרך זו הן מגיעות לכמות רבה של פרחים ומעבירות את האבקה ביניהן.

בנוסף, דבורת הדבש ומינים מסוימים של דבורת הבר, מסוגלות להבחין בין זני הפרחים השונים ודואגות תמיד לפקוד פרחים מאותו מין, כך הפעילות שלהן תורמת לרבייה של אותו צמח ולא אובדת במינים אחרים.

קק"ל למען הדבורים

בקק"ל הבינו כי התמעטות החרקים המאביקים, ובמיוחד דבורת הדבש, תוביל לפגיעה סביבתית. לכן, שינו את תכנית הנטיעות של קק"ל ובשיתוף עם מועצת הדבש, יצרו תכנית נטיעות חדשה עם העדפה ברורה למיני עצים פורחים ובעלי צוף במטרה לחזק את ענף הדבש ולהגדיל את פוטנציאל האבקת הגידולים החקלאיים וצמחי הבר בישראל.

נטיעות אלה מכונות "נטיעות צופניות". במסגרת זו, קק"ל נוטעת מעל 100 אלף צמחים צופנים בכל עונות השנה להעשרת פוטנציאל הרחבת שטחי הצוף. בנוסף, קק"ל מקצה למגדלי הכוורות שטחי יער בהם ניטעו עצי אקליפטוס, שיזף, שקד וחרוב, כולם עצים בעלי פרחי צוף, לשם הפקת זנים חדשים של דבש. רדיית הדבש מתמקדת בתא שטח אחד ביער וכך מיוצר דבש יחודי לאזור. לכן, ניתן למצוא היום את "דבש יערות בן שמן", "דבש יערות מנשה" וכןהלאה בהתאם לאזורי הגידול והצמחים ממנו הוא מופק.

ומה עושים עם עונות פריחה משתנות? גם לזה יש פתרון - כוורות נודדות. הדבוראים נודדים עם הכוורות בעונות השנה השונות למקומות בהם פורחים העצים ונותנים צוף.

חשוב לדעת:  הנטיעות ה"צופניות" של קק"ל תורמות לא רק לייצור הדבש. יש להן חשיבות אקולוגית רבה בפיתוח ריאות ירוקות בכל רחבי הארץ. הן מספקות שטחי גידול לחרקים מאביקים ומשמשות חלופה לשמירת קרקעות חקלאיות.

חלת דבש שהוצאה מתוך כוורת תעשייתית. צילום: SCX

אז מה אנחנו יכולים לעשות?

כל אחד מאיתנו יכול לתרום לשיפור מצבם של החרקים המאביקים. למשל:

  • שתלו פרחים מאביקים - בעלי גינות יכולים לשתול צמחים בעלי פרחים כדי ליצור אתרי קינון למאביקים ולעודד הקמה של בתי גידול מלאכותיים למאביקים, כמו: קופסאות קינון לדבורים, גינת פרפרים ועוד. למדריך לצמחים צופניים»
  • השתמשו בחומרי הדברה ביולוגיים - השתדלו להפחית את השימוש בחומרי הדברה בבית ובסביבתו והחליפו אותם בחומרי הדברה ביולוגיים. עשו מאמץ לפעול למען יוזמות חקלאיות העושות שימוש בחומרי הדברה ידידותיים למאביקים, או בהדברה ביולוגית.
  • פעלו למען הסביבה - השתתפו בפעילות עירונית לעידוד הרחבת הגינון, הפארקים והפינות הירוקות בעירכם.
  • היו פעילים חברתיים - השתתפו בפעילות ציבורית שתעודד את מקבלי החלטות לקחת בחשבון את הצורך לשמור על בתי הגידול של מאביקי הבר והדבורים כאשר מדובר בקביעת מדיניות בנוגע לשינויים שימושי קרקע.  דרשו מנבחרי הציבור לתמוך במימון מחקרים על מאביקים.