אתר קק"ל לצעירים

"הכול אסור לנו והכול אנו עושים"

מערכת "חלון ירוק"
18.5.2016

טקס יום השואה שהתקיים בלשכה הראשית של קק"ל בירושלים היה בסימן שמירה על רוח האדם בצל השואה. "ביום השואה אני נזכרת בכל אהוביי שנספו, אבל גם זוכרת את כל אלה שעזרו, כי לבד לא הייתי שורדת", אמרה ניצולת השואה סבינה שביד

בטקס הכואב והמכובד השתתפו עובדי קק"ל ונציגים מתנועת המקויה מיפן, ידידים ותיקים של העם היהודי ושל קק"ל. המוטו של הטקס והיום הזה היה ציטוט מיומנו של חיים קפלן, מורה בגטו ורשה: "הכול אסור לנו והכול אנו עושים", להדגשת המאבק לשמירה על רוח האדם במציאות הבלתי אפשרית. נציגי קק"ל קראו קטעי קריאה המציגים היבטים שונים של הניסיון לשמר את העולם התרבותי של היהודים ולקיים שגרת חיים בצל האירועים הנוראים.

שמירה על צלם אנוש

שמירה על צלם אנוש
הקופסה הכחולה שנמצאה בהריסות גטו ורשה. צילום: יואב דביר
"הנושא שנבחר השנה ליום השואה הוא המאבק לשמירת צלם אנוש וחיי יומיום, על רקע הזיכרון הלאומי והאישי להנצחת ששת מיליוני הנספים", אמר בפתיחת הטקס אבי דיקשטיין, מנהל החטיבה לגיוס משאבים וקשרי ציבור בקק"ל.

את הטקס ארגנה אפרת בנבניסטי, הממונה על ספרי הכבוד בקק"ל. "מרגע עלייתם לשלטון, פעלו הנאצים להוצאת הציבור היהודי כולו מכלל בני האנוש", אמרה. "צעדי המשטר הנאצי נועדו לפרק את מסגרות החיים היהודיות ולחסל את התרבות היהודית. בעולם של רצח וזוועה, בדרך הטבע, התרכזו אנשים רבים במאמצי הישרדות. אבל היו גם מי שהפגינו בעיצומן של הרדיפות תעצומות נפש מעוררות השתאות ודבקו בחיוניות הקיום ובניסיון לשמר חיים של חברה מתוקנת".

בכניסה לאולם הוצגה התערוכה "אגדת ילדים" עם ציורים מגטו לודז'. התמונות צוירו במפעל תפירה, שבו עבדו ילדים בני עשר לצד מבוגרים, והן משקפות את הטרגדיה הנוראה של אותה תקופה. אלבום התמונות נמצא לאחר המלחמה בהריסות הגטו.

תערוכת קופסאות כחולות ממקומות שונים ומתקופות שונות מוצגת דרך קבע באולם ספרי הכבוד של קק"ל. בין המוצגים, גם קופסה כחולה מפולין משנת 1920, שנמצאה לאחר תום המלחמה בחורבות גטו ורשה. הקופסה נפגעה קשות, אבל מגן הדוד המעטר אותה נותר שלם, ממש כשם שהעם היהודי ספג מכה נוראית, אך שרד והמשיך להתקיים.

"החיים חזקים יותר מכול"

גור סלומון קרא מרשמיו של הארכיונאי הרמן קרוק. "החיים חזקים יותר מכול, שוב פועם הדופק בגטו וילנה. הקונצרטים שהוחרמו בתחילה מתקבלים על ידי הציבור. ערבי הספרות מלאים, והאולם אינו יכול להכיל את כל הבאים".

שרון גבע דיברה על נושא המוזיקה: "בנוסף לפעילות המוזיקלית שפעלה באופן פרטי, פעלו בגטו תזמורות מאורגנות".

אורנה טואג הציגה את העיתונות המחתרתית היהודית בתקופת השואה, אשר עסקה במספר נושאים מרכזיים: סעד ועזרה הדדית, יודנראט וכלי ביטוי לסופרים ומשוררים.

בתמונה: ויזה שהנפיק צ'יאונה סוגיהארה, חסיד אומות העולם. צילום: יואב דביר
 
מוריה גילברט קראה קטע בנושא חינוך. "בתי הספר בגטאות העניקו לילדים לא רק תוכן לימודי, אלא מחסה חם פיזי ונפשי, טיפול רפואי, מזון וביטחון. בין קירות בתי הספר יכלו התלמידים לתת דרור ליצירתיות ולשמחה".
אשר קימורה (Asher Kimura) מתנועת המקויה פרש את קורות חייו של חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה (Chiune Sugihara), שהציל אלפי יהודים כאשר הנפיק על דעת עצמו ויזות ליפן, בתפקידו כקונסול בעיר קובנה בליטא.
"פליטים יהודים רבים התדפקו על דלתות הקונסוליה, וסוגיהארה החליט לעזור להם", סיפר קימורה. "כאשר ראה שהמצב הביטחוני מחמיר, הוא המרה את פי הממונים עליו והחל להנפיק ויזות ככל שיכול, עד לסגירת הקונסוליה. על פי האומדן הוא הספיק להנפיק 2,150 ויזות בכתיבה ידנית מרתונית יחד עם אשתו ועוזרו".

"צריך לעשות את הדבר הנכון בגלל שהוא נכון, ולא מכל סיבה אחרת", אמר סוגיהארה בראיון נדיר לעיתונות. בשנת 1985 הוכר על ידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם. שנה לאחר מכן נפטר, בהיותו בן 86.

הלל אוצסוקה, גם הוא מתנועת המקויה, ניגן באקורדיאון, בין היתר את שיר הפרטיזנים היהודיים. אבי פולסקי נשא את תפילת "אל מלא רחמים" לזכר הקורבנות.

מרגשת במיוחד הייתה עדותה של סבינה שביד, ניצולת שואה מזבורוב שבפולין. "הייתי בת 8 כשפרצה המלחמה. תחילה חייתי בגטו, ולאחר מכן הוריי הסתירו אותי מחוץ לעיר אצל איכר אוקראיני. תמיד ידעתי שאם יגלו אותי יהרגו אותי, אבל אני אדם אופטימי והאמנתי שלי זה לא יקרה.
והנה, אתם רואים אותי היום פה בקק"ל. אני בת 85 וזכיתי ללמוד, לרכוש מקצוע ולהקים משפחה".