אתר קק"ל לצעירים

פאני בן עמי – המפקדת הקטנה

היא הייתה רק בת 13 כשהפכה למפקדת של קבוצת ילדים יהודים שברחו מצרפת לשוויץ החופשייה. כשנתפסו, היא הבריחה אותם, כששוטטו ביער, היא הובילה אותם, ולאחר שחצו את הגבול היא חזרה לאחור כדי לקחת ילדה שחששה לעבור לבדה והצילה ילדה אותה מירי הנאצים. פאני בן עמי, סיפורה של מנהיגה

בספטמבר 1943 הייתה פאני בן עמי לבית איל רק בת 13, אך בשל היותה יהודייה בצרפת הכבושה על ידי הנאצים, באחת התקופות הקשות בתולדות המאה ה-20, היא נאלצה להתבגר מהר, ולגלות בעצמה כוחות של מנהיגה אמיתית. בלי שהתכוונה לכך, הפכה פאני למנהיגה של קבוצת ילדים שעשתה את דרכה לעבר שוויץ במטרה לעבור את הגבול ולהימלט מציפורני הנאצים. פאני הובילה את הילדים ועזרה להם, תוך סיכון עצמי רב.

פאני ואחיותיה עוברות לחסות ארגון הסיוע אוז'ה

פאני בת 14
פאני בת 14
פאני נולדה בשנת 1930 למשפחה יהודית בעיר באדן באדן שבגרמניה. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נמלטו פאני ובני משפחתה כפליטים חסרי כל לפריז, בירת צרפת. שש שנים לאחר מכן נאסר אביה של פאני על ידי שוטרים צרפתיים בחשד לחתרנות פוליטית. פאני ושתי אחיותיה הועברו לבית הילדים Chaumout, בחסות ארגון אוז"ה (OSE) – "ארגון להגנה על בריאותם של יהודים", שפעל בפריז ונתן שירותי סעד לילדים וסיוע רפואי. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוציא הארגון ילדים ממחנות מעצר, שיכן אותם במעונות שהיו תחת אחריותו ודאג לבריאותם ולהשכלתם. פאני הוסתרה, יחד עם 70 ילדים נוספים, במשך שלוש שנים, בבית ילדים במרכז צרפת.
בספטמבר 1943, לאחר כניעת הצבא האיטלקי וכיבוש דרום צרפת על ידי הגרמנים, החמיר מצב היהודים באזור. בתקופה זו החלו חברי ארגון OSE והמחתרת היהודית להבריח לשוויץ את הילדים היהודים שהיו תחת חסותם ושהו במקומות מחבוא שונים בדרום צרפת. פאני ושתי אחיותיה הקטנות חברו לקבוצה בת 28 ילדים מהעיר מג'ב (Megeve) שהוריהם גורשו, קבוצה שזכתה לכינוי "הילדים ממג'ב". את הקבוצה ארגנו ניקול סלון-וייל ובעלה ג'ק סלון, חברי OSE, במטרה להבריח את הילדים מצרפת הכבושה על ידי הנאצים ולהעבירם את הגבול לשוויץ.

תופסת פיקוד

בבית הילדים
קיץ 1941 - בבית הילדים
באחת מתחנות הביניים, באופן פתאומי, החליט מלווה הקבוצה המבוגר (שהיה בן 17) לזנוח את משימתו. בתוך רגע הוא הפקיד בידיה של פאני את מסמכי הזהות המזויפים של הילדים – אף שלא הייתה המבוגרת בחבורה – וירד מהרכבת. מרגע זה, כשהיא בת 13 בלבד, הפכה פאני ממובלת למובילה של הקבוצה עד לחציית הגבול לשוויץ. לאורך כל הדרך היא גילתה תכונות מנהיגות מובהקות של תושייה, אחריות ואינטואיציה ונסכה בילדים תחושות של אמון וביטחון.
מתחנת הביניים שבה נטש אותם המלווה המשיכה הקבוצה לעיירה הבאה, שם פגשה את ניקול סלון וייל. הם קבעו להמשיך בדרך ולפגוש את ניקול בעיר הגבול Annemasse (אנמס), אך עקב הפצצת גשר הופסקו רכבות הנוסעים ליעד. בתושייה רבה הצליחה פאני לשכנע עובד רכבת רגיש להעלות את כל הילדים לקרון דואר ברכבת משא ולהגיע איתם ליעד. לאחר שירדו הילדים מהרכבת וחלקם התפזרו, הצליחה פאני, למרות ההמולה בתחנת הרכבת, להכניס את כל הילדים לרכבת עירונית אל עבר נקודה קרובה לגבול, שם עלו למשאית עם מבריח מקומי ומוברחים נוספים.
אולם אז איתרע מזלם, ובמחסום פתע של הז'נדרמריה הצרפתית, נתפסו כולם. הילדים נכלאו יחד בבית הספר המקומי בעיר תונון, במטרה להיחקר ולהימסר לחיילי הגסטאפו.

פאני מבריחה את הילדים ליער

במשך יומיים שהו הילדים בבית הספר, ואז הבחינה פאני בשתי משאיות של הגסטאפו, והבינה שעליהם לברוח. ברגע של התרופפות השמירה עליהם ניצלה פאני את שעת הכושר והובילה הימלטות של קבוצת ילדים דרך חלון בשירותים אל עבר תחנת רכבת, שם עלו בחשאי על רכבת משא, שממנה ירדו כעבור שעה אל תוך יער. במשך שבועיים הובילה פאני את הקבוצה ביער בצעידה רגלית, שהצריכה ניווט, בתנאי קור, רעב ומחסור, כאשר עליהם להסתתר לעיתים קרובות במעבה היער.
כשחלו כמה מהילדים ביער, פנתה פאני לאישה צרפתייה שגרה בקרבת מקום וביקשה ממנה עזרה. הצרפתייה, אשר התברר שהיא קרובת משפחה של מבריח גבול שהיה בקשר עם המחתרת, הסכימה לסייע להם. היא סיפקה להם מקום לינה ומזון, ופנתה אל מבריח הגבול, שחזר ואסף את הילדים למשאית, והסיע אותם שוב לכיוון הגבול.
וכך, בתחנת הרכבת, לאחר שהתאחדו עם שאר חברי הקבוצה, מצטרפים כל 28 הילדים, בפיקוחה של פעילת OSE אנדריי סלומון, למסע האחרון לעבר הגבול.

סוף סוף בשוויץ

סוף סוף בשוויץ
קיץ 1946 - עוזבים את שוויץ
ב-10 ספטמבר 1943 הובלו הילדים לקירבת גבול צרפת-שוויץ במטרה לגנוב את הגבול, כאשר הילדים הגדולים נשאים את הקטנים יותר על ידיהם. ברגע שהפטרול הגרמני שהיה מופקד על שמירת הגבול היה מרוחק מנקודת החצייה, הובילה פאני את מהלך החצייה תוך סיכון אישי רב.
משחצתה הקבוצה את גדר התיל של קו הגבול עצמו, נוכחה פאני כי אחת הילדות, רק בת שלוש, נעלמה. פאני חזרה על עקבותיה כדי לחלץ את הילדה. משמצאה אותה בוכה בסמוך לגדר, נטלה אותה על ידיה, סוככה על גופה ורצה איתה לעבר חיילי המשמר השוויצרים, כשברקע צעקות ה"עצור" וירי של חיילי הפטרול הגרמני שהספיקו בינתיים להגיע לנקודת חציית הגבול.
אמה של פאני, יוהנה, נתפסה בגבול צרפת-איטליה זמן קצר לאחר שהבנות חצו את הגבול כאשר ניסתה להתאחד עמן. היא לא נראתה שוב. שלוש הבנות שהו בכמה מחנות פליטים ואחר כך במשפחות אומנה. ב-1945 חזרו פאני ואחיותיה, יונה ואריקה, לצרפת.

סוף דבר: בארץ ישראל

יונה (ז"ל) עלתה לישראל בשנת 1951, אריקה בשנת 1953 ופאני בשנת 1965. פאני התמחתה בתפירת פרוות ובציור. היא גרה בתל אביב ויש לה שני ילדים ושישה נכדים.
סיפור גבורתה של פאני הונצח בספר "המפקדת הקטנה" מאת גלילה רון פדר (1986), בספר "המסע של פאני", שיצא בשפה הצרפתית בשתי מהדורות (2011, 2015) ובסרט בשם זה (2015).