אתר קק"ל לצעירים

טביעת הרגל האקולוגית שלי

מאת: מיה שליט. עודכן ב-4.6.2020

בכל יום אנו מכלים עוד משאבי טבע החיוניים להמשך קיום המין האנושי. האם אפשר למדוד כמה משאבים אנו מכלים? מתברר שכן. לפי מדד טביעת הרגל האקולוגית כל אדם אמור להשתמש ב-18 דונם במהלך חייו, אבל בפועל, האמריקאים מכלים 81 דונם והישראלים "רק" 49 (נכון ל-2016). מה עושים? שינויים קטנים-גדולים

אם הייתם מחליטים לצפות על עצמכם מהצד, רק ליום אחד, ולראות בכמה משאבים יקרים לסביבה השתמשתם היום שלא לצורך, סביר להניח שרובכם הייתם מונים לפחות כמה כאלה. לצערנו, כשאנו מתעלמים מהבזבוז הזה אנו מסכנים את העתיד שלנו, של המין האנושי. הפגיעה במשאבי כדור הארץ היא פגיעה ישירה בנו.

מהי טביעת הרגל האקולוגית?

ההבנה שהמשאבים העומדים לרשותנו אינם אינסופיים, הולידה את מדד "טביעת הרגל האקולוגית", מדד שפותח על ידי מאתיס ואקרנגל וויליאם ריס, בעבודת דוקטורט באוניברסיטה בקנדה. השניים חיפשו דרך לכמת את ההשפעה הסביבתית האנושית, וקבעו כי הבסיס המדיד של טביעת הרגל האקולוגית הוא השטח הפיזי שנדרש בשביל לקיים את חייו של כל אדם. הכוונה היא לא רק למקום שבו הוא גר, אלא לשטח שנדרש לקיים אותו, על כל הפעולות שלו, על כל מה שהוא צורך.

מכיוון ששטח האדמה הזמין והשמיש לבני האדם על פני כדור הארץ מוגבל, חילקו החוקרים את השטח הזה לכמות האנשים הקיימת, וכך הקציבו (תיאורטית) לכל אדם על פני כדור הארץ כמות מסוימת של שטח: 18 דונם לנפש. טביעת הרגל האקולוגית מחשבת כמה שטח בפועל כל אדם צורך במהלך חייו.

אולם, בפועל, אורח החיים המודרני מביא לכך שאנשים רבים משתמשים בשטח גדול פי כמה מ-18 דונם כדי לאפשר את רמת החיים הגבוהה. המשמעות היא שהמין האנושי משתמש ביותר שטח פיזי משיש בכדור הארץ. ואם לדייק: מה שהאנושות צורכת בשנה, לוקח לכדור הארץ שנה וחודשיים לייצר מחדש.

סיפור הדגים באגם

סיפור הדגים באגם
ספינת דיג גרמה לתפיסה מרובה של דגים. תצלום: SXC
רבים ממשאבי כדור הארץ הם משאבים מתחדשים: השיחים צומחים מחדש, העצים משחררים חמצן לאוויר, תרנגולות מטילות ביצים ועוד. ויש גם משאבים שלא מתחדשים כמו מינרלים ונפט. כל עוד אנחנו צורכים את משאבי כדור הארץ בקצב שבו הם מתחדשים, אנחנו בסדר. הבעיה מתחילה כשאנחנו צורכים את המשאבים הקיימים מהר מדי, ולא מאפשרים להם להתחדש.
כדי להמחיש את הבעיה, אפשר להסתכל על "מקרה האגם" – סיטואציה שמתרחשת בפועל במקומות רבים בעולם. המשאב הטבעי הוא אגם מלא דגים. בעבר היו הדייגים המקומיים יוצאים בסירות שיט כדי להאכיל את המשפחות שלהם ולהתפרנס על ידי מכירת דגים. במקביל, הדגים המשיכו להתרבות באגם, כך שלמרות שחלק מהם נתפסו, היו תמיד עוד ועוד דגים באגם. עם הזמן, סירות מנוע וטכנולוגיות דיג מפותחות הצליחו לתפוס יותר ויותר דגים. הדגים שנשארו באגם לא הצליחו להתרבות בקצב שיפצה על הדיג, ובסופו של דבר הדגים נכחדו מן האגם, והדייגים נשארו בלי אוכל ופרנסה.
איך לומדים מהמקרה הזה על ההתנהלות שלנו כאנושות? הדייגים בסיפור הזה השתמשו במשאבים שעמדו לרשותם בקצב מהיר מדי שלא אפשר להם להתחדש, וכילה אותם בסופו של דבר. אם צרכנו יותר מדי מחשבון הבנק שלנו, נלווה כסף. אבל אם צרכנו יותר מדי ממשאבי כדור הארץ שלנו, אין לנו ממי להלוות.
אז מה יכלו הדייגים לעשות? הם יכלו להתמודד עם הבעיה בשלב מוקדם יותר. אם הם היו מתכנסים ומחליטים להחיל מכסות דיג על האגם, או להחזיר למים נקבות דגים שניצודו (כדי לוודא שהדגים ימשיכו להתרבות), ייתכן שהיה להם מה לאכול עכשיו.

חישוב טביעת הרגל האקולוגית

איך מחשבים בכמה שטח משתמש כל אדם? החישוב מסובך מאוד, מפורט מאוד, ושיטות החישוב מתעדכנות כל הזמן. על פי רשת טביעת הרגל העולמית אפשר לעקוב אחר רוב המשאבים הטבעיים שאנשים צורכים והפסולת שהם מייצרים ולכמת אותם. החישוב כולל את מחזור החיים המלא של כל מוצר ופעילות – שטח האדמה שנדרש כדי לגדל או לייצר את חומר הגלם, האנרגיה שנדרשה לייצר אותו ולשנע אותו לביתנו, שטח האדמה הנדרש לטמון את המוצר באדמה, לפרק אותו באופן ביולוגי או לשרוף אותו.

לדוגמה, הבשר שאנחנו אוכלים. החישוב יכלול, בין השאר, את הנתונים הבאים:

  1. המשאבים הנדרשים לגידול החיה – שטח גידול, מזון ומים.
  2. ההשפעה הסביבתית של גידול החיה – בעיקר הפחמן הדו חמצני שנוצר בגידולה.
  3. השינוע של החיה אל המפעל או מרכז השחיטה – הגזים שנוצרים בשל השינוע.
  4. האריזה של הבשר (אם יש) – המשאבים שנדרשו לצורך ייצור האריזה והכנתה.
  5. השינוע של הבשר אל הקצבים, השווקים, המכולות או המרכולים.
  6. השינוע של הבשר ממקום המכירה אל הבית.
  7. השינוע של השאריות (שאריות הבשר והאריזה, אם יש) אל המזבלה.
  8. הטמנת/שריפת השאריות – המשאבים הנדרשים כדי לכלות אותם, או האזור הנדרש כדי לאחסן חומרים שאינם מתכלים, כמו פלסטיק.

חשוב לציין שמדד טביעת הרגל האקולוגית אינו מדד מדויק. עם זאת, המודל נמצא בתהליך מתמיד של שיפור ושיכלול, ויש לו חשיבות גדולה כיוון שהוא נותן לנו מושג על הקשר שבין אורח החיים שלנו לדלדול המשאבים הטבעיים העומדים לרשותנו.

מדינות העולם המפותח צורכות יותר כדורי ארץ

טביעת רגל אקולוגית של 8 דונמים. משפחה הודית. תצלום: SXC
טביעת רגל אקולוגית של 12 דונמים. משפחה הודית. תצלום: SXC

מדד טביעת הרגל האקולוגית מאפשר לנו לחשב גם את טביעת הרגל של כל קהילה אנושית – של כל האנושות, של מדינה מסוימת, עיר, שכונה, קהילה, בית עסק משפחה או אדם.

ברמת המדינה, נמדדה רמת החיים הממוצעת של אנשים במדינות שונות בעולם, ובהתאמה חושבה טביעת הרגל האקולוגית של 150 ארצות. אחת לכמה שנים מתעדכן החישוב (בהתאם לנתונים הסטטיסטיים של כל מדינה). החישוב מחשב גם את השטח העומד לרשות אותה מדינה.

באופן מובהק, מדינות העולם המפותח צורכות יותר כדורי ארץ בשל אורח החיים הבזבזני יותר, יחסית למדינות העולם המתפתח. בשנת 2016 לכל אדם היו 18 דונם. אולם, טביעת הרגל האקולוגית של אזרח אמריקאי ממוצע הייתה 81 דונמים, ואילו להודי ממוצע הייתה טביעת רגל של 12 דונמים. ובישראל? כאן הממוצע הוא 49 דונם לאדם (כשלמעשה עומדים לרשותו רק 4 דונמים).

תרומת קק"ל לצמצום טביעת הרגל האקולוגית

יער ביריה. נטיעת עצים על ידי קק
יער ביריה. נטיעת עצים על ידי קק"ל. תצלום: אבי הירשפלד
פעולות רבות של קק"ל מתייחסות לטביעת הרגל האקולוגית של מדינת ישראל. בראש ובראשונה, נטיעת עצים, סימן ההיכר של קק"ל, היא פעולה בעלת חשיבות אקולוגית רבה. העצים קולטים פחמן דו חמצני (CO2), ובכך עוזרים לאזן ה-CO2 שבני האדם פולטים, שזהו אחד הגורמים העיקריים להתחממות כדור הארץ. בין השאר, התחייבה קק"ל במסגרת התוכנית "מיליארד עצים" (Plant the Planet) שיזם האו"ם לטעת 6 מיליון עצים במהלך 10 השנים הקרובות. חלק מהיערות שקק"ל מפתחת הם יערות קהילתיים ועירוניים, המיועדים להיות "ריאות ירוקות" לעיר. קק"ל מגדילה ביערות אלו את הנגישות לתחבורה לא ממונעת, על ידי סלילת שבילי הליכה ומסלולי אופניים. יצירת חלופות לשימוש בכלי רכב מקטינה את טביעת הרגל האקולוגית.
נושא נוסף שבו עוסקת קק"ל הוא פיתוח תשתית לחקלאות מדברית. המדבר, מבחינת טביעת הרגל האקולוגית, נחשב לשטח שאין לו תועלת מרובה לתמיכה בפעילות אנושית – קשה לגדל בו מזון ואין בו כמעט מאגרי מים. קק"ל מקימה מאגרי מים ומכשירה קרקע מדברית לחקלאות ועל ידי כך היא מגדילה, בעצם, את השטח הזמין לקיים את תושבי מדינת ישראל.

ואיך כל אחד מאיתנו יכול לעזור?

אז מה עושים? האם נגזר על כולנו לחיות כמו הודי ממוצע כדי לא לכלות את המשאבים שלנו?
התשובה היא לא. הצעד הראשון הוא להיות מודעים. לבחון את הפעולות היומיומיות שלנו ולהתרגל לשאול: מה ההשפעה הסביבתית של מה שאעשה עכשיו? איך אני יכול להקטין אותה?

הצעד השני הוא לעשות שינויים קטנים בחיי היומיום שלנו: ההשפעה הסביבתית שלנו מתבטאת בבחירות שאנחנו בוחרים, בהרגלים היומיומיים שלנו. כותבת שורות אלה מאמינה ששינוי קיצוני של כל ההרגלים בדרך כלל לא יחזיק מעמד – הדרך היעילה היא לבחור הרגל או שניים ולהתחיל לעבוד עליו. אולי אני לא יכולה לוותר על אכילת בשר, אבל יכולה להתרגל לנסוע לבית הספר באופניים במקום באוטו. לעומת זאת, חבר שלי מוכן, אולי, לעבור לתזונה צמחונית, אבל לא מוכן לוותר על נסיעה באוטו. כל אחד ומה שהוא יכול ומוכן.

הנה כמה הצעות להפחתת טביעת הרגל האקולוגית של כל אחד מאיתנו (רובן, אגב, גם ידידותיות לכיס):

  1. הפחתת נסיעה יומיומית ברכב פרטי. אפשר להגיע לבית הספר, לאוניברסיטה, לעבודה או לחברים באופניים, בתחבורה ציבורית וברגל. אם חייבים לנסוע ברכב פרטי, להשתדל להתארגן כך שכמה שיותר אנשים ייסעו בכמה שפחות רכבים.
  2. לאכול פחות בשר. לא כל אחד יכול או מוכן להפסיק לאכול בשר, אבל חשוב לדעת שגידול ושינוע בשר מכבידים מאוד על משאבי כדור הארץ. ככל שהתזונה שלי תכלול פחות רכיבים מן החי – טביעת הרגל האקולוגית שלי תפחת משמעותית.
  3. לאכול אוכל מקומי ולא ארוז או, במילים אחרות, לוודא שכמה שפחות טיסות, נסיעות, אריזות ועטיפות נדרשו עבור האוכל שאנחנו אוכלים.
  4. להשתדל לזרוק פחות לפח – ובפשטות: לקנות פחות, למחזר יותר.
  5. לחסוך באנרגיה – לכבות אורות ומכשירי חשמל (שימו לב שמצב standby עדיין צורך חשמל רב), לוודא שמזגן עובד על 25 מעלות, לבחור מוצרים בעלי יעילות אנרגטית גבוהה ולעבור לנורות חסכוניות.
  6. לחסוך במים – לערוך מקלחות קצרות, לסגור ברז כשמצחצחים שיניים ורוחצים כלים. טיפים נוספים תוכלו למצוא בכתבה תחשבו טיפה.