אתר קק"ל לצעירים

מתחת לתלוליות: הכירו את החולד

מאת: ד"ר ענת מדמוני
20.1.2021

הוא עיוור אבל בעל יכולות רבות, הוא יוצר לעצמו מערכת מרשימה של מחילות תת קרקעיות שמשמשת לו כבית ותלוליות שנישאות מעלה, ואת רוב חייו הוא חי לבד. קבלו את החולד, יונק קטן בעל תכונות מרתקות, שבזכותן אולי אפילו יימצאו תרופות לאדם

כמה פעמים יצא לכם לטייל בשטחים הפתוחים ובשדות ולפגוש בתלוליות העפר שמזדקרות מעל לפני האדמה, בעיקר לאחר הגשם? בטח דילגתם מעליהן, ואם גם תהיתם לרגע או שניים מי אחראי להיווצרותן, הגעתם עכשיו למקום הנכון.
אז נתחיל ברמז – זו לא חפרפרת! ליצירת התלוליות המפוארות הללו אחראי החולד (Spalax), שאומנם כמו החפרפרת גם הוא עיוור, גם הוא מתגורר מתחת לאדמה וגם הוא גורם נזקים לשדות חקלאיים, אבל מלבד התכונות הללו אין בין השניים דבר במשותף, ויותר מכך: החפרפרת, יונק אוכל חרקים, כלל אינה מצויה בישראל.

ככה החולד חופר את מחילותיו

 

חולד או חולדה?

השם חולד ארץ ישראלי הוא כינויים של ארבעה יונקים קטנים מכרסמים, השייכים למשפחת החולדיים. הוא נפוץ בישראל מהחרמון ועד לצפון הנגב ומתגורר בשטחים פתוחים בקרבת יישובים, בקרקעות מעובדות ובשדות בר. החולדים חופרים את מחילותיהם בכל הקרקעות שבהן הם מצליחים לחפור, באזורים שגובהם נע בין גובה פני הים עד 2,200 מטר מעל פני הים, למעט מקומות שבהם יש חולות נודדים.
יש כאלה שמקשרים בין החולד לחולדה, אך זו טעות, הנובעת, ככל כנראה, מהדמיון הצלילי בין שתי המילים. החולד המופיע במקרא הוא כנראה חולדה, ועליה נאמר: "וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד והעכבר והצב למינהו..." (ויקרא יא, 29).
ומהי משמעות השם חולד? שמו של החולד, שנגזר מהשורש "חלד", מעיד על יכולותיו: "חפר או נעץ באדמה".

מערכת מחילות מתוחכמת

החולד, שפעיל בעיקר בשעות היום ובשעות הלילה המוקדמות, חופר לעצמו מערכת מחילות סגורה וחשוכה מתחת לפני הקרקע. בתוך מערכת זו, ששטחה הממוצע כ-340 מ"ר והטמפרטורה שבה קבועה, הוא בונה לעצמו חדרים לצבירת מזון שאסף, חדר שינה, שאותו הוא מרפד בקש, ואפילו חדר מיוחד שמשמש לו כתא שירותים! כשחדר השירותים מתמלא בהפרשותיו הוא פשוט סותם אותו ומכין לעצמו חדר אחר לאותו הצורך ממש.
לעונות השנה ולסוג הקרקע יש השפעה על עומקן של המחילות. משערים שבקיץ המחילות שחופר החולד עמוקות יותר כדי לספק לו מחסה מפני היובש הרב והחום הקשה. בתקופת הגשמים הקרקע הרוויה במים חדירה פחות לחמצן מאשר בקיץ. למעשה, הגשם גורם למחסור בחמצן בתוך המחילות (ממש כמו על פסגת האוורסט), אולם החולד מסתדר היטב, הוא מסוגל להיות פעיל גם כשריכוז החמצן נמוך.
התלוליות שאנחנו רואים על פני הקרקע נוצרות בזמן שהחולד מחדש את מערכת המחילות התת קרקעיות שלו. הוא אומנם שוקל כ-200-100 גרם בלבד, אך הוא מצויד בשריר עורף חזק מאוד שמאפשר לו לדחוף את האדמה וליצור את התלוליות שמשקל כל אחת מהן הוא כ-4-3 ק"ג. כלומר, משקל שגדול פי 40 ממשקל גופו!

עיוור אך גמיש

עיוור אך גמיש
דוחף את העפר עם ראשו. חולד. מתוך YouTube
כדי שהחולד יוכל לחפור את ביתו מתחת לאדמה, גופו בנוי בצורת גליל והוא ניחן בגמישות רבה. הוא משתמש ברגליו הקדמיות כדי לחפור ובעזרת ראשו, השטוח בחלקו הקדמי, הוא דוחף את העפר החוצה וכמו כף של טרקטור יוצר את התלוליות. מעבר לכך, הוא מצויד בשיניים תחתונות בולטות שמסייעות לו לחפור כשפיו סגור, וכך הוא מונע מהעפר להיכנס לפיו ולהפריע לו בעבודתו. גם השיניים הקדמיות שלו מאוד יעילות וחזקות – הן מסייעות לו לפרק גושי אדמה ואבנים ולחתוך שורשים שנמצאים בדרכו.
לחולד אין איברים שבולטים מהגוף, כמו זנב ואפרכסות אוזניים, והעיניים המנוונות שלו מכוסות בעור. פרוות הגוף שלו קצרה וצפופה, ובניגוד לרוב היונקים, שערות הפרווה שלו יכולות לזוז לכל הכיוונים. תכונות אלו מאפשרות לו לנוע קדימה ואחורה בקלות בתוך המחילה הצרה בלי שיצטרך להסתובב. הוא ממילא כמעט אינו רואה, אלא מבחין בין חושך לאור בלבד, לכן לא משנה לו היכן נמצאות עיניו.

לא רואים – מקישים

חולד צעיר בפארק יקום. צילום: עדי בלזר
חולד צעיר בפארק יקום. צילום: עדי בלזר
כיצד שני חולדים החיים במערכות מחילות נפרדות מתקשרים ביניהם? בוודאי תחשבו שבעזרת חוש השמיעה וחוש הריח המפותחים שלהם. אך אפילו אלה לא מצליחים לסייע להם כשהם נמצאים במרחק רב זה מזה. כדי ליצור קשר הם משתמשים בחלק הקדמי של ראשיהם ומקישים על דופנות המחילה, כך נוצרות תנודות מהירות שמגיעות דרך האדמה למרחק רב. למעשה, צורת התקשורת ביניהם נעשית בלי שהם רואים זה את זה או נוגעים זה בזה.
וכיצד החולד מנווט את דרכו? כדי להתקדם ליעדו החולד פועל באמצעות שילוב ייחודי של שתי דרכי ניווט שבהן נעזרים גם בעלי חיים אחרים, שילוב שאופייני רק לו. כאשר הוא נע למקום קרוב הוא מסתייע בשיטת הניווט העיוור, שמתאימה למרחק קצר בלבד, ומגשש את דרכו בחושך. כדי להגיע למרחק רב יותר ולהתמצא במרחב הוא מסתייע ביכולתו לקריאת השדות המגנטיים התת קרקעיים, שדות גיאו מגנטיים– תכונה פיזיקלית של כדור הארץ, שעוזרת לו לדעת לאיזה כיוון הוא מתקדם. הוא אינו משתמש בשיטה זו לעיתים תכופות מכיוון שהיא גוזלת ממנו אנרגיה רבה, ולכן הוא ושומר אותה רק למקרים מיוחדים. הדרך שבה החולד וכן בעלי חיים אחרים משתמשים בשדה זה כדי להתמצא במרחב אינה ברורה לחלוטין.

צמחוני אך מזיק

ומה לגבי המזון? החולד צמחוני וגם כאן הוא מתאים את עצמו לחיים מתחת לפני האדמה, והוא מרבה לחפור בה כדי למצוא בצלים ופקעות של שורשים. לפעמים הוא נהנה גם מאוכל שנמצא מעל פני האדמה. הוא מוצא צמח שבו הוא חושק, חופר סביבו ומושך אותו אל תוך האדמה שבה הוא נמצא, ולפעמים הוא גם יוצא מהמחילה ובעזרת שיניו מושך את הצמח ומכניס אותו למחילתו. את חדרי האגירה שלו הוא ממלא בתקופת החורף, כשקל לחפור באדמה, ממש כמו המזווה או המקרר אצלנו, ולכן התלוליות שלו צצות בעיקר לאחר הגשם. משקל המזון הנאגר במחילה יכול להגיע לכמה ק"ג.
בזמן שהוא אוסף מזון החולד גם גורם לנזקים לשטחים מעובדים שמשמשים לחקלאות וגם לגינות. כדי להתמודד איתו משתמשים בכמה שיטות, אחת מהן היא הדברה – שיכולה להיות מבוססת על רעלים או אלקטרונית. בשיטה האלקטרונית משתמשים במכשיר היוצר רטט תת קרקעי שמבריח את החולד. הרעש מתפרש על ידי החולד כהימצאות חולדים רבים אחרים באזור, ולכן, במקרים רבים, הוא נוטש את הסביבה הרועשת.

חולד לבדד ישכון

החולד הוא חיה טריטוריאלית, כלומר הוא אינו חברותי וחי ביחידות. מפגש בין חולדים מביא לתוקפנות רבה, שעלולה לגרום לפגיעות, פציעות, ואפילו מוות. לכן הזכרים והנקבות פוגשים זה את זה רק בעונת הרבייה, שמתרחשת בחורף.
לאחר הגשמים הראשונים הנקבה חופרת במחילה חדר גדול –תל המלטה– שיכול להגיע גם לגובה של כ-15 ס"מ מעל פני האדמה. אפשר לזהות אותו בכך שהוא גדול יותר מיתר התלוליות. הזכרים שמגיעים לתל בתכיפות רבה בתקופה זו משמיעים קולות חיזור של לחישה ושריקה. מבין כל המחזרים, הזכר שנבחר על ידי הנקבה מזדווג עמה לאורך שעה וחצי כ-60 פעמים באופן רצוף.
משך ההיריון של נקבת החולד הוא כארבעה שבועות, ולאחר מכן היא ממליטה שלושה עד חמישה צאצאים. בגיל שבועיים החולדים הצעירים מצמיחים שיער ובגיל שלושה חודשים הם כבר מסוגלים לעבור לחיים עצמאיים ולחפור לעצמם בית משלהם. רוב הזמן החולדים מוגנים בתוך המחילה, אולם כאשר הצעירים עוזבים את מחילת אימם ויוצאים למצוא לעצמם מקום חדש, אורבים להם הטורפים – עופות דורסים כמו אוח, ינשוף ותנשמת, וגם טורפים כמו שועלים ותנים, ולכן רבים מהצאצאים הצעירים נטרפים ואינם מצליחים לשרוד.

על מחלות וחולדים

החולד הארץ ישראלי וגם והחולד העירום ((Heterocephalus glaber, הקרוב אליו, עוררו את סקרנותם של החוקרים. מדוע? שניהם בעלי חיים שמשך חייהם ארוך מהמקובל אצל מכרסמים בגודלם, וגם תופעות ההזדקנות ה"רגילות" נדירות אצלם. החיים מתחת לאדמה דורשים הסתגלות למחסור בחמצן (היפוקסיה), והיפוקסיה היא תופעה הקשורה ישירות למחלות שונות כמו מחלות לב, אירועים מוחיים, מחלות ריאות ומעל הכול סרטן. החולדים אינם סובלים מאף אחת מהן. אז אולי בעזרת החולדים יימצאו התרופות?