אתר קק"ל לצעירים

פרופ' צבי הרמן שפירא, הוגה רעיון קק"ל

קופסת פח לאיסוף תרומות, הקמת קרן שתגאל אדמות בארץ ישראל ובניית אוניברסיטה בירושלים: את שלושת הרעיונות הללו הגה פרופ' צבי הרמן שפירא. השאר היסטוריה, ועליה נרחיב ממש כאן


פרופ' הרמן שפירא. צילום: ויקישיתוף 

בגיל שלוש ידע הרמן שפירא לקרוא ברהיטות, בגיל ארבע כבר למד גמרא ובגיל חמש תוספות. הילד הקטן מהעיירה הליטאית הקטנה, שהתגלה כעילוי, ידע בגיל שמונה את כל מה שמורי העיירה יכלו ללמדו, וכבר לא היה מי שיוסיף על הידע שלו. אז פנה לספרי הפילוסופיה, המוסר, ההנדסה, ובקיצור – "בלע" כל ספר בעברית שהגיע לידיו.
כשבגר מעט, התחנן שפירא לאביו שייתן לו לצאת לחוץ לארץ, כדי שיוכל לחקור, ללמוד ולהתקדם, אביו הסכים בתנאי שיסיים את משנתו התלמודית. כך מצא עצמו הנער לומד 17 שעות ביום, במשך שלוש שנים, ובסופן הוסמך לרבנות. אולם לבטי נפשו היו חזקים, והוא נמשך לצאת לגולה – הוא יצא לווילנה, ומאוחר יותר, במארס 1867, הגיע לברלין.
בברלין חי שפירא חיי מחסור קשים, ואף חלה במחלה קשה, שאילצה אותו לשוב לרוסיה, כדי להחלים. נקרע תמיד בין הצורך להתפרנס לרצון העז ללמוד ולתת סיפוק לרוחו, החל שפירא לעסוק במסחר, ולאחר מספר שנים כבר היו בידיו מספיק אמצעים לחידוש לימודיו.
בשנת 1878, כשהיה בן 38, פתח צבי הרמן שפירא דף חדש – הוא נרשם ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה של היידלברג והצטיין בלימודים. כשהיה בן 40 קיבל תואר דוקטור והתמנה למרצה למתמטיקה באוניברסיטה. 6 שנים אחר כך התמנה לפרופסור. מכאן, הדרך לאימוץ הרעיונות הציוניים הייתה קצרה.

לא על הרוח לבדה

פרופ' הרמן שפירא, האיש שלא יכול לוותר על הרוח, אך הבין ש"לא על הרוח לבדה" יהפכו רעיונות למציאות, הנחיל לנו ירושה גדולה כאשר הציע שני רעיונות בדרך להגשמת הציונות, האחד מעולם החומר – יצירת הקרן הקיימת לישראל לגאולת אדמת המולדת, והשני מעולם הרוח – הקמת אוניברסיטה עברית בירושלים.

פושקע וגאולת אדמות

כבר בשנת 1884, במפגש של אגודת ציון, הציג שפירא קופסת פח ("פושקע") שבה יאספו תרומות לצורך קניית אדמות בישראל, הרעיון הפך למציאות מאוחר יותר, בזכות הבנקאי חיים קליינמן שהציב קופסה לתרומות בבנק שבו עבד והצהיר שהיא נועדה לאיסוף כסף ל"קרן לאומית".
ב-1897, בקונגרס הציוני הראשון, העלה שפירא את רעיון הקמת הקרן שתגאל אדמות בארץ ישראל. ההצעה להקמת הקרן התקבלה ברוב גדול רק ארבע שנים מאוחר יותר בקונגרס הציוני החמישי, ב-1901.
פרופ' צבי הרמן שפירא היה אחד מהחברים הראשונים של תנועת חובבי ציון. הוא הטיף להקמת קרן לאומית לגאולת אדמות הארץ, ואת כל מרצו וזמנו הקדיש להגשמת רעיונו.

עם הקמת חיבת ציון ייסד הרמן שפירא סניף של התנועה בהיידלברג ופרסם מאמרים נלהבים בעיתונים העבריים שבהם הציע את יסוד אוניברסיטה עברית בירושלים ואת הקמת הקרן הלאומית לרכישת אדמות בארץ ישראל. הוא נסע לרוסיה ועשה נפשות לתוכניתו והציע שכל חבר בחיבת ציון יתרום חלק האלף מהכנסותיו לקרן.
עם הקמת התנועה הציונית על ידי הרצל הצטרף הרמן שפירא למייסדים ולקראת הקונגרס הראשון ב-1897 הפיץ חוברת בין הצירים ובה הציע את הקמת הקרן, שתישא "אופי לאומי כללי", תתבסס על תרומות, תוקדש רק לרכישת קרקעות בארץ ישראל ולניהולן. ההצעה להקמת הקרן הועלתה על ידי שפירא ביום האחרון לקונגרס והתקבלה בהתלהבות, אולם הדקדקנים שבין הצירים, ובראשם המשפטן מקס בודנהיימר, טענו שאין להקים את הקרן לפני שתנוסח חוקתה כדת וכדין.


 


ארונו של פרופ' שפירא בדרכו להר המנוחות בירושלים, שם נטמנו עצמותיו.
צילום: אברהם מלבסקי, ארכיון הצילומים של קק"ל 

רק אחרי מותו

הקונגרס הראשון קיבל בעיקרון את ההצעה על הקמת הקרן – יחד עם ההצעה על הקמת בנק – שניהם היו צריכים לשמש כמכשירים הכספיים והביצועיים של התנועה הציונית. ההחלטה של הקונגרס קבעה: "המושב רואה צורך מיוחד בייסוד קרן לאומית ובנק יהודי, הוא מטיל על הוועד הפועל שייבחר להכין תכנית מפורטת על מנת להביאה בפני הקונגרס הבא". באותה ישיבה הציע שפירא הצעה נוספת: הקמת אוניברסיטה עברית בירושלים. הקונגרס קיבל גם הצעה זו בהתלהבות.
שפירא החל לפעול למען הגשמת ההצעה, החליף מכתבים עם אישים ומוסדות, כינס כינוסים ונשא נאומים. שנה לאחר כינוסו של הקונגרס הראשון, במאי 1898, עמד שפירא לצאת לכינוס בקלן כדי להסביר את רעיונו. הוא חש ברע והרופא אסר עליו לנסוע, אבל שפירא לא שמע לו ונסע. בקלן חלה בדלקת ריאות וב-8 במאי נפטר.

בשנת 1901, בקונגרס החמישי, אושרה ההצעה להקמת קרן קיימת. האוניברסיטה העברית בירושלים הוקמה בשנת 1925 – שני רעיונותיו של שפירא התממשו, אך הוא לא זכה לראותם.
בשנת 1953 הועלו עצמותיו של פרופ' שפירא לישראל והוא נטמן בהר המנוחות בירושלים.
על שמו של פרופ' שפירא נקראו המושב גבעת שפירא, רחובות בחיפה, והרחוב שבו שוכן בית קק"ל בתל אביב.

מקורות

"יום אחד ו-90 שנה", מאת שלמה שבא
"הרמן שפירא", כתבי משה גליקסון, פרויקט בן יהודה