אתר קק"ל לצעירים

מנחם אוסישקין – איש הברזל

כמעט שני עשורים עמד אוסישקין בראש קק"ל, כשהסיסמה שטבע, "אל תאמר מחר נגאל, שמא נאחר", לנגד עיניו, ובזכותו רכישת אדמות, הדגש החינוכי וגיוס התרומות תפסו תאוצה. הכירו את מנחם אוסישקין, האיש שהוא הרבה יותר משם של רחוב ובית ספר

מנחם אוסישקין. צילום: יוסף שוייג, ארכיון קק"ל

יו"ר קק"ל הרביעי 1941-1922

במשך שני עשורים עמד מנחם-מנדל אוסישקין בראש קרן קימת לישראל, אבל עבודתו למענה ולמען מטרותיה החלה שנים רבות קודם לכן.
 
אוסישקין נולד בדוברובנה שברוסיה בשנת 1863 למשפחה חרדית מזרם חב"ד, מאוחר יותר עברה המשפחה להתגורר במוסקבה, שם נחשף לספרות התחייה הלאומית ונמשך לעסוק בשאלה הציונית-יהודית-לאומית. הוא פעל לקידום עלייתם ארצה של יהודים, לימים התאחד עם תנועת ביל"ו, ובהמשך היה מראשי חיבת ציון.
 
בשנת 1903 פרסם אוסישקין את הפרוגרמה הציונית שלנו, מסמך שבו הציע תכנית להתיישבות בארץ ישראל. כעבור שנים אחדות היה בין המייסדים של כפרי פועלים בארץ ישראל, ביניהם עין גנים, באר יעקב וכפר מל"ל. במשך שנים רבות דיבר על כך שהאדמה היא "עיקר העיקרים ויסוד היסודות לכל עבודתנו בארץ", וטבע את הססמה "אל תאמר מחר נגאל, שמא נאחר".
 

מנחם אושיסקין מבקר בכפר ויתקין. צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל

סיפור העמק

אוסישקין זכה למקום של כבוד כמנהלה של קק"ל בזכות תמיכתו הנלהבת והבלתי מתפשרת בסוגיית רכישת אדמות העמק. בשנת 1920 התעורר ויכוח כבד בשאלת רכישת 50 אלף דונם בעמק ישראל, הוועד המוציא לפועל של קרן קימת, שכלל את אוסישקין, ארתור רופין ועקיבא אטינגר, החליט על הרכישה המדוברת, בעוד יו"ר קק"ל המכהן, נחמיה דה-לימה, התנגד לכך בשל קשיים תקציביים ועמד להגיע לארץ עם משלחת כדי לבחון את הנושא מקרוב. יומיים לפני הגעת המשלחת, רכש יהושע חנקין את האדמות המדוברות ובכך הפך הוויכוח לאדמות קק"ל בפועל.אוסישקין וחבריו נשמו לרווחה ו"המאבק על העמק" הסתיים כמו שהיה צריך להיות. השטח החדש היה גדול פי שניים מכל שטחי האדמה שהיו עד אז בבעלות הקרן הקימת, ובתוך שנה אחת גדל רכושה של קק"ל והגיע לשטח של 65,384 דונם. 
 
מנחם אוסישקין, שרבים כינו אותו כבר אז "איש הברזל", נשא נאום חוצב להבות ובו ציין כי האדמה אכן יקרה, אבל בארץ ישראל הזמן יקר עוד יותר. "אם הברירה היא לקנות היום ביוקר או מחר בזול – אחליט: היום", הוא אמר, "ואם האדמה יקרה, תאמרו שאוסישקין ורופין הם סוחרים גרועים, אבל אם היינו מחמיצים את הקנייה, הייתם רשאים לראות אותנו כפושעים". את נאומו סיים במילים: "השליכוני מן ההנהלה, אולם העמק יישאר שלנו". בסוף נאומו אמר אוסישקין כי הוא סבור שדה-לימה הוא ציוני נלהב, "אולם אם הבעיה היא לקפח את דה-לימה או את חלקנו בארץ-ישראל – אני מבכר לקפח את דה-לימה, וחושבני שהכול יסכימו איתי". בסופו של דבר, כל צירי הקונגרס הסכימו איתו ובמחיאות כפיים סוערות אישרו את הרכישה. 
 
הוועדה אמנם המליצה להקטין את מספר העסקאות לרכישת קרקעות בארץ, אבל בדיעבד היא אישרה את רכישת אדמות העמק וחתמה על העסקה. דה-לימה, שהפעיל את זכות הווטו שלו וההנהלה הציונית ביטלה אותה, בצעד מחאתי החליט להגיש את התפטרותו, מספר חודשים לאחר מכן נבחר לתפקיד הכבוד אוסישקין והלשכה הראשית הועברה למשכנה הקבוע בירושלים.
 

אוסישקין, לורד פלומר וסיר אלפרד מונד בסיור בקיבוץ גניגר, 1928. צילום: יוסף שוייג, ארכיון קק"ל

כל אדמה יקרה: חקלאית ועירונית

בתפקידו כיושב ראש קק"ל הוביל את רכישות האדמה הגדולות בעמקים – עמק יזרעאל, עמק זבולון, עמק בית שאן ועמק חפר – וכן הוביל בתקיפות את המאבק נגד ההגבלות שהטילו הבריטים על רכישות הקרקע.
 
אוסישקין היה איש תקיף בעמדותיו למען גאולת הארץ, ותקיפותו זכתה לכינויים רבים: "איש הברזל" (כינוי עממי שדבק בו), "סלע גיברלטר" (כך כינתה אותו הנרייטה סולד, אם עליית הנוער), "מנחם-פֶחה" ו"צאר מנחם" (כך כינה אותו המושל הבריטי הראשון בירושלים). נאמר עליו כי הוא כמו "חצוצרה בעלת נקב אחד" המשמיע "פזמון חוזר" דוגמת: "גאולת הארץ קודמת לגאולת העם", "הכסף היהודי יכול לגאול את ארץ האבות... אולם רק העבודה היהודית תוכל לעשותה לקניין עד לעם ישראל" ו"פתרון שאלת היהודים – ארץ-ישראל; פתרון שאלת ארץ-ישראל – הקרקע; פתרון שאלת הקרקע – הקרן הקימת לישראל".
 
אוסישקין ראה בגאולת הארץ את המעשה הציוני החשוב ביותר, אבל הוא סבר שהקרן צריכה לרכוש בעיקר אדמות חקלאיות. "מטרתנו העיקרית היא להשיב את עמנו לעבודת האדמה", אמרו המצדדים בדעתו, והוסיפו ש"בני עמנו, המרוחקים ברובם הגדול מעבודת אדמה – חסרים להם הכוחות הרוחניים כדי לחולל מהפכה גדולה זו, ואם לא יימצאו תנאים שיקלו עליהם את דרכי ההתיישבות, הרי יימשכו מאליהם לעיר".  
 
המתנגדים לדעה הזאת טענו שמחובתה של הקרן לרכוש כל אדמה בארץ, כולל אדמות עירוניות, כדי לכוון את ההתיישבות בארץ גם לערים כחלק ממפעל ההתיישבות הציוני וגם כדי למנוע ספסרות בקרקעות. שוב חזרו המתנגדים לדעתו של אוסישקין על הפזמון "דונם פה ודונם שם", כשלדידם לא משנה איזה סוג אדמה ייגאל בארץ ישראל – העיקר שאדמה תיגאל. 
 
בסופו של דבר הוחלט לרכוש אדמות גם בערים, וכך נרכשה בדרום ירושלים חלקת אדמה גדולה ועליה קמה שכונת מקור חיים. ליד תל אביב רכשה קרן קימת שטחים לייסוד שכונה בעבור תושבי יפו היהודים שנאלצו לעזוב את העיר בגלל המאורעות ב-1921. על אדמה זו הוקמה שכונת נורדיה, שנקראה על שמו של מכס נורדוי מראשי הציונות. עוד כ-300 דונם נרכשו ליד העיר העברית הראשונה להקמת שכונת בורוכוב, שנועדה לשכן פועלים ובעלי מלאכה ונקראה על שמו של דוב-בר בורוכוב, מנהיגה הרוחני של תנועת פועלי ציון.
 
בתחום החקלאי בתקופתו של אוסישקין, ביצעה קק"ל רכישות חקלאיות משמעותיות נוספות, ובהן עמק זבולון, עמק חפר ושטחים נוספים בעמק הירדן.
 

הנחת אבן הפינה בשכונת מרמורק. צילום: יוסף שוייג, ארכיון קק"ל

אוסישקין – הדיפלומט הציוני שלנו בעולם

אוסישקין ייצג ביד רמה את הרעיון הציוני ואת פועלה של קק"ל ברחבי העולם ויצא רבות למסעות הסברה וגיוס משאבים. כך למשל ביקר בשנת 1925 בקהילות מזרח אירופה, במסע שהוכתר אז בעיתונים כ"נסיעת תעמולה", ועודד את הציונים לתמוך בעבודתה של קרן קימת.
 
בשנת 1926 הוא נאם באסיפות במערב אירופה, ויהודים רבים באו לשמוע את האיש שעמד בראשו של הארגון הציוני, שלדבריהם לא רק דיבר אלא בעיקר עשה. היו שחשו אז כאילו ריח אדמתה של ישראל עולה מן הדברים שיוצאים מפיו. אחרים אמרו כי שתי מילים שלו ארץ ישראל – היו שוות לאלף תמונות. 
 

אוסישקין נואם בקונגרס הציוני בציריך, 1937. צילום: לזר דינר, ארכיון צילומי קק"ל

הקמת תנועת המורים, וביאליק

דברים אלה עודדו מורים רבים להתכנס בשנת 1927 בכפר הילדים שבמורדות גבעת המורה בעמק יזרעאל, ולהכריז על הקמת מועצת המורים למען קרן קימת.
 
אוסישקין, שנאם באותו מפגש היסטורי, אמר שהילדים הם שגאלו את השפה העברית, הם יהיו אלה שיגאלו גם את האדמה. המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, שגם נכח באותו אירוע, אמר כי בית הספר העברי אינו צריך להסתפק בפיתוח החברה הלאומית בלבד, אלא להציג לפני התלמידים את המעשה הלאומי, שקרן קימת היא זו המייצגת אותו.
 
הכינוס קרא לשלב את הפעולה למען קרן קימת בחינוך העברי, משום ששיתוף בית הספר בעבודה למען גאולת הקרקע הוא "גורם יסודי להתחדשות החינוך העברי וליצירת נקודת אחיזה, שמסביבה יתרכזו האידיאלים הלאומיים והאנושיים שבתנועת התחייה העברית".
 
לשם כך החלה תנועת המורים למען קרן קימת להכין חומרים פרסומיים שיציגו את עבודת הקרן.שנתיים לאחר מכן בכינוס תנועת המורים בבן שמן, נאם אוסישקין את נאומו המפורסם "קול האדמה", שלפיו: "הפרוטה שהילד נותן או שהוא מאסף בשביל גאולת הקרקע אינה חשובה כשלעצמה ולא על ידיה תיבנה קרן קימת ולא על ידיה נגאל את אדמת ארץ ישראל. חשובה היא פרוטה זו בתור אלמנט חינוכי: לא הילד הוא הנותן לקרן קימת, כי אם קרן הקימת נותנת לילד. היא נותנת לו אחיזה ואידיאל מרומם לכל ימי חייו".
 
בעקבות הכינוס הזה הוקדשה בכל כיתה פינה למען קרן קימת, כשבמרכזה הקופסה הכחולה. ביוזמת התנועה חידשו אז בתי הספר את חגי האדמה – טקסי הבאת העומר והביכורים באביב וטקסי האסיף בסתיו – וכמובן את טקסי הנטיעות בט"ו בשבט. לצורך פעילותה, גייסה תנועת המורים למען קרן קימת ציירים, סופרים ומשוררים רבים לכתיבה וליצירה של שירים וסיפורים על אהבת הארץ ועל עבודת האדמה.
 

כינוס המורים הראשון. צילום: ארכיון ציוני

מערת גדולי האומה

אוסישקין נפטר בשנת 1941 ונקבר לבקשתו במערת ניקנור בהר הצופים, שאותה קיווה להפוך למקום הקבורה של גדולי האומה, והוא אף דאג להביא את עצמותיו של יהודה לייב פינסקר מאודסה לקבורה במקום. אולם רעיונו של אוסישקין לא מומש, ורק לאחר קום המדינה הוקמה חלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, והמערה נשארה מובלעת בשטחה של ירדן.
 

אזכרה ביום ה-30 לפטירת אוסישקין בקברו אשר במערת ניקנור. צילום: אברהם מלבסקי