אתר קק"ל לצעירים

יונה קרמנצקי: המנהל הראשון

הוא בכה כדי שקק"ל תקום, תרם את התרומה הראשונה לקרן וחלם על ייעור ארץ ישראל. הוא גם פיתח את מפעל הבולים של קק"ל, קו ייצור והפצה של הקופסה הכחולה וספר הזהב. הכול על יונה קרמנצקי, המנהל הראשון של קק"ל, שהיה מהנדס חשמל מבריק שחלם והגשים ציונות


יונה קרמנצקי. צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

יש האומרים שהיו אלו דמעותיו של יוהאן-יונה קרמנצקי בקונגרס החמישי, בשנת 1901, שגרמו להרצל להפוך על פיה את ההצעה לדחות שוב את הקמת הקרן הקימת. קונגרס אחרי קונגרס, מאז שהעלה פרופ' שפירא את רעיון הקמת הקרן, נדחתה הקמתה בשל עניינים פרוצדורליים.

מספר ימים לפני ההצבעה שדחתה שוב ברוב קולות את הקמת הקרן הקימת, ראה הרצל את קרמנצקי פורץ בבכי כששמע מישהו אומר שאולי כדאי לדחות שוב את הקמת הקרן. הפעם החליט הרצל שיש להעביר את ההצעה ויהי מה. הוא נכנס לאולם הקונגרס, אמר שנעשתה שגיאה בניהול ההצבעה ונשא נאום נלהב שתבע את אישור הקמת הקרן. הצירים נענו לו, וההצבעה על הקמת הקרן עברה. קרמנצקי המאושר תרם את התרומה הראשונה – 10 פונט – לזכרו של פרופ' שפירא, ואף נבחר לתפקיד המנהל הראשון של קרן קימת לישראל. הוא כיהן בתפקיד עד שנת 1907.

חברו הטוב של הרצל

יוהאן-יונה קרמנצקי נולד באודסה שבאוקראינה ב-25 בפברואר 1850, וכשבגר פנה ללימודי הנדסת חשמל. בשנת 1878 היגר לוינה, שם חי עד יומו האחרון, ושם הקדיש את חייו לשני תחומים שהיו קרובים ללבו: תעשיית החשמל וציונות.
בוינה הכיר קרמנצקי את בנימין זאב הרצל והיה לאחד מידידיו הטובים. ב-1896 רשם הרצל ביומנו שלוש הצעות שקרמנצקי הציע: להקים תעשייה כימית על שפת ים המלח, לחשמל את הארץ על ידי ניצול כוח המים ולייערה ביוזמה לאומית כללית.
ואכן, ייעורה של ארץ ישראל היה חלומו של קרמנצקי, שהרצל נתפס לו. באוגוסט 1896, מיד לאחר פרסום "מדינת היהודים", ספרו של הרצל, ולפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון, פגש הרצל את קרמנצקי והרצל מצטט אותו: "עלינו לייסד אגודת ייעור לאומית לנטיעת עצים בארץ. כל יהודי מנדב עץ אחד או כמה עצים. עשרה מיליון עצים!" מכאן התחיל להתפתח רעיון הייעור, שקק"ל הייתה המבצעת שלו.

ב-1904, כשהיה הרצל על ערש דווי, ישב קרמנצקי ליד מיטתו. קרמנצקי לא עזב את משפחת ידידו הטוב גם אחרי שמת, וסייע לאלמנתו ולבתו של הרצל.

איסוף תרומות – האמצעים של קרמנצקי

היה בו בקרמנצקי מן הלהט של יהודי מזרח אירופה ומן היכולת המעשית של יהודי המערב. הוא התלהב מרעיונו של הרמן שפירא כפי שהעלה אותו בקונגרס הראשון, על הקמת קרן לאומית והחל לפעול למען מטרה זו, עד שהתקבלה ההצעה. קרמנצקי נבחר למנהל הקרן, הקים לשכה ראשית בוינה וחיפש דרכים כדי לפרסם את הקרן בין הציונים, לעשותה למוסד המוני ועממי ולאסוף תרומות למען מטרותיה, וכך נולדו שלושת האמצעים המרכזיים לאיסוף תרומות בקק"ל:

  • "ספר הזהב": ספר שבו נרשמו ונרשמים בעלי יובל בימי חגיהם ובציונים אחרים של חייהם על ידי בני משפחותיהם ומוקיריהם, ותעודה זו, עד היום, היא תעודת כבוד ראשונה במעלה ליהודים בכל מקום, ואמצעי מכובד להנצחת פועלם של יחידים התומכים בציונות.
  • הקופסה הכחולה: קרמנצקי נענה גם לרעיון שהעלה חיים קליינמן, בנקאי מגליציה, שמיד עם ההודעה על הקמת הקרן הציע במכתב לעיתון התנועה הציונית "די ועלט", להעמיד בכל בית יהודי קופסה שבאמצעותה יתרום כל אחד ואחד בכל הזדמנות למען הקרן הלאומית.
    קרמנצקי הורה להכין קופסאות כאלה, ועם צאתן מבית החרושת הכניס הרצל את אחת הקופסאות הראשונות לחדר עבודתו (היא שמורה עד היום ב"חדר הרצל" במוזיאון הרצל בירושלים).
    קרמנצקי קבע כי כל התרומות לקרן, קטנות כגדולות, יתפרסמו בעיתון "די ועלט", ורשימת התורמים הופיעה כמדור קבוע בכתב העת במשך שנים רבות.
  • בולי קק"ל: קרמנצקי החל לפרסם בולים של קרן קימת שתמורתם הוקדשה לקרן. בולים אלה הודבקו על מסמכים רשמיים של המוסדות הציוניים ועל מכתבים אישיים, ממכתבי עסק ועד מכתבי אהבה, ורבים אספו אותם. הבול הראשון של הקרן יצא לאור ב-1902 ועליו כתובת "ציון" ומגן דוד. לימים היו בולי קק"ל הבולים הרשמיים הראשונים של מדינת ישראל


    בול ציון – הבול הראשון של קק"ל


קברו של קרמנצקי בוינה. צילום: וולטר אנטון

לזכרו

יוהאן-יונה קרמנצקי נפטר ב-25.10.34, בגיל 84. זכרו מונצח באתרים ובמקומות ברחבי ישראל:

  • המושב גני יוחנן קרוי על שמו (יוחנן – עברות השם יוהאן).
  • קק"ל חנכה בשנת 2005 את "משעול יונה" לזכרו – מסלול טיול הממוקם ביער חולדה, שהוא אחד מהיערות הראשונים שניטעו על ידי קק"ל על שטח שנרכש בהוראת קרמנצקי בשנת 1905.‏‏
  • עיריית בת-ים חנכה גן ציבורי על שם יונה קרמנצקי.
  • בשכונת ביצרון בתל אביב קיים רחוב על שם קרמנצקי.
  • מחוץ לגבולות ישראל: קרמנצקי נחשב לגיבור תעשייה באוסטריה והוא ופועליו מוזכרים במוזיאון הטכני של וינה, מוזיאון שהוא אף סייע בהקמתו.

מקורות