השנה, שנת תשמ"ח היא "שנת שמיטה". פרושה המילולי של המילה "שמיטה" הוא עזיבה, נטישה, שביתה. השמיטה קוראת בזמן קבוע, אחת לשבע שנים ובה נדרש עובד השדה לשבות מכל מלאכת האדמה ולהשבית את הקרקע.

מקור המצווה בתורה. ה' דיבר אל משה בעניין השמיטה במדבר, טרם כניסת העם לארץ, אך חובת מצוות השמיטה חלה רק בתחומי הארץ. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ...". (ויקרא כ"ה, א'-ב'). התורה אוסרת מפורשות כל יוזמה, או אקטיביות, הכרוכה ביחסו של עובד האדמה כלפי חלקתו: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ ... " (ויקרא כ"ה, ג'-ד').

המצווה נזכרת בפעם הראשונה בספר שמות, בפרשת משפטים: "וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ..." (שמות כ"ג, י'-יא').

המלאכות האסורות המתחייבות משנת שמיטה כוללות כל עיסוק שהוא, הנוגע להתערבות מלאכותית של האדם בהתפתחותם הטבעית של גידולי הארץ השונים. סך המלאכות האסורות הוא 11: זריעה, זמירה, קצירה, בצירה, חפירה, חרישה, סיקול, הברכה, הרכבה, נטיעה, זיבול. מלאכות השומרות על המצב הקיים של הצמח ומונעות ממנו הפסד או מוות - מותרות. אולם, מלאכות שנועדו להשביח את הצמח - אסורות.

עד כאן פרטנו את מקור המצווה והציווי המתחייב ממנה. כעת נראה מהן המטרות של שנת שמיטה, או כיצד תורמת או פוגמת שנת השמיטה בחיינו.

בעקרון לשנת השמיטה בדומה לימים אחרים בלוח השנה היהודי בהם נצטווינו לשבות (שבת, יום הכיפורים, ומועדים אחרים) יש משמעות מאזנת. שש שנים נוהגת כלכלת הארץ, על פי מדיניות מקובלת ונורמאלית של מרוץ אינטנסיבי אחר הישגים וממון ובשנה השביעית מתרחש שינוי מוחלט במדיניות.

למצוות השמיטה מספר מטרות וביניהם: מטרה חברתית המבוססת על הציווי המופיע בספר שמות: "ואכלו אביוני עמך". על פי הציווי התנ"כי, בשנת השמיטה צריך להיעשות צדק סוציאלי. בשנה זו צריכה להתקיים חלוקה מחדש של תוצרת האדמה. אין מעמדות וכל הזכויות הקשורות ביבולים הופכות שוות. אף אחד לא מעבד את הקרקע וכאשר יש תנובת שדה ופרי, כולם מוזמנים לאכול. בציווי זה נכנסת גם ההצהרה על בעלותו של האל על כל הרכוש. מטרה ערכית נוספת הקשורה לתחום זה קשורה ברצון להרגיל ולחנך את הבריות למידות של חסד, רחמים ונתינה לזולת. מטרה חברתית נוספת המצווה בתורה הוא שמיטת חובות והלוואות. מטרתה לאפשר לעניים לצאת ממעגל העוני ולהשתוות כלכלית לעשירים.

מטרה נוספת לשמיטה כפי שהיא מופיעה בספר ויקרא בפסוק: "ושבתה הארץ שבת לה'". כאן מדגישים את חשיבות השמירה על הקרקע ומתן מנוחה לארץ. האדמה היא משאב מתחדש בתנאי- התנאי- שניתן לה. שלא ננצל ושלא נזהם אותה יתר על המידה. הקרקע מספקת כמות גדולה של מינרלים לגידולים חקלאיים ואם לא נקפיד על מחזור זרעים ותכנון נכון לטווח ארוך, איכות האדמה והרכבה עלולים להיפגע. בשנה זו נותנים לאדמה להתאושש ולשפר את פוריותה.

מטרה אחרונה שכדאי להזכיר כאן היא הצורך לעסוק גם ברוח ולא רק בחומר. אחת לשבע שנים ניתנת לחקלאי האפשרות לשמוט את עיסוקיו הרגילים בשדה ולהתרכז ברוח. התורה מכוונת לכך שאחרי שש שנות עבודה רצופות יש צורך בשנת שבתון. יתכן שמכאן צמח הנוהג "שנת שבתון".

מבחינת השפעתה של שנת השמיטה על חיינו היומיומיים הרי שכאן יש הבדל ניכר בין דתיים לאומיים וחרדים המקיימים מצווה זו ( וגם בקרבם ישנם הבדלים) ובין חילוניים שבדרך כלל לא מושפעים משנת השמיטה מבחינת הצורך בהיתר לקניית ירקות ופירות, נטיעה בחצר הבית וכיוב'. מרבית היישובים החקלאיים בארץ משתמשים בהיתר מכירה (מכירת הקרקעות לגוי למשך שנה). הציבור החרדי נמנע משימוש בתוצרת חקלאית המגודלת על ידי יהודים בשנת השמיטה. הם קונים תוצרת מיובאת או מערבים ולעתים מגידולי מצע מנותק או שטחים אשר אינם נחשבים לפי חלק מהפוסקים כחלק מארץ ישראל. מכיוון שמרכולים ובתי עסק גדולים מעוניינים בהכשר המקובל על חרדים, הם נמנעים מקניית תוצרת חקלאית יהודית. כתוצאה מכך עשויים חלק מהחקלאים להיפגע מאי מכירת תוצרתם ולקונים סחורה מיובאת על פי רוב יקרה יותר.

בקרב היהודים הקראים (זרם ביהדות שנוהג על פי חוקי המקרא בלבד) למשל, מקובלת הדעה כי מצוות השמיטה אינה רלוונטית בזמן הזה מכיוון שאנו ממילא לא חיים במסגרת החוקים המקובלים של ימי המקרא, בדיוק כמו דיני קורבנות, טקסי ההיטהרות (פרה אדומה, מצורע) ודינים נוספים.

קרן קימת לישראל נוהגת בשנת שמיטה על פי ההגבלות וההיתרים המחויבים ממנה ולכן בשנה זו לא מקיימים נטיעות באתרי טע עץ ובקרב תלמידים, לא נערכים טקסי נטיעות ולא מחולקים שתילים לנטיעות וזאת בשל איסור נטיעות בט"ו בשבט בשנת שמיטה. באגף לחינוך ולנוער מתכוננים לערוך אירועים חינוכיים חליפיים לתלמידי בתי הספר, סיורים מודרכים, סדרי ט"ו בשבט ועוד. בכדי לא לוותר על ייחודיות החג ותרומת הנטיעה לעתיד הסביבה ומראה הארץ יוכל הציבור השנה לטעת עץ וירטואלי באתר הנטיעות "הקלק וטע" בתום שנת השמיטה תיטע קק"ל עצים אלו בפועל ביערות המיועדים לכך. הנטיעה מאפשרת לכל אחד מכל מקום בעולם להיות שותף במעשה הציוני והסביבתי בארץ, בתשלום 18 ₪.

בד בבד ממשיכים בקק"ל לטפל ביערות הקיימים באמצעות טיפול בעצי היער הקיימים, ביצוע עבודות לשימור וקיום היערות כולל טיפול במזיקים ובמחלות וטיפול למניעת והקטנת סכנת השריפות.

במשתלות קק"ל ניתן להכין שתילים (זריעה והעתקה) בתנאי שהמצעים שבהם יוכנו יהיו ללא אדמה, השתילים יהיו מנותקים מהקרקע ומעליהם תיפרס רשת הצללה.

באשר למסיק הזיתים: המסיק בסתיו תשס"ח הותר ללא כל מגבלה הלכתית ולגבי המסיק שיתקיים בשנת תשס"ט יצאו הנחיות מדויקות ולפיו תפורסם הפעילות.

בנוגע להעתקת אילנות (מתוקף תפקידה של קק"ל לפי פקודת היערות): ההעתקה תותר רק לצורך הצלת אילנות שצריכים לפנותם למען קיום עבודות בינוי, פיתוח, סלילה והבטחת בטיחות ושאינן יכולות להדחות.

לסיכומו של דבר, שנת שמיטה אינה מצווה פשוטה להבנה או לביצוע. היא אינה מתקיימת כפשוטה ובמלואה, כפי שהתקיימה בתקופת המקרא. יש להרבה עניינים הקשורים בה הנחיות והלכות שונות, בהתאם לפסיקה, לאמונה ולהתפלגות הדתית.

שנת שמיטה היא חזון אוטופי-אידיאלי של עזיבת המרוץ אחר הכסף והחומר ודחייה של המאבק הקפיטליסטי האישי בשנה. אולי כדאי לעתיד לבוא לחשוב כיצד ניתן להפנות את המטרות החברתיות והסביבתיות העומדות בבסיסה של המצווה במדינת ישראל- לשנה של תיקון חברתי, סיוע לנזקקים ותרומה לסביבה. אם נצליח לעשות אחת לשבע שנים תיקון שכזה, נוכל להיות מודל ראשון למדינה שמצליחה בעזרת מקרותיה (תנ"ך) ואמונתה לתקן את המצב הלאומי והעולמי ולהשיג מטרות גבוהות- אנושיות, חינוכיות וסביבתיות.